ברכת אשר על התורה, בראשית כד:ב

1רש"י ד"ה תחת ירכי, לפי שהנשבע צריך... והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה. (ור"ל מה שלא אמר תחת ירכך וה"ל להשביע העבד במילתו לפי ששל אברהם היתה ראשונה לו קודם מילת העבד וק"ל). ע"כ. ודאי שהתוספת שבסוגריים בחומש "רב פנינים" אינה נכונה, שהרי היא מנוגדת לכתוב בסוף פ' לך (יז, כג-כז), משם יוצא שתחילה מל את בני ביתו ורק אחר כך את עצמו, וכך גם מסתבר, כי איך יוכל למול מאות זכרים אחר שמל עצמו. אך עצם הדרשה קצת קשה - לשם מה ריבוי הטעמים? ומכל מקום חולק כאן רש"י על זה שאומר כי אברהם אבינו ע"ה קיים את כל המצוות כולן (בראשית רבה סד, ד וברש"י להלן כו, ה), והציון למס' שבועות לח ע"ב הוא משום ששם נאמר "צריך לאתפושי חפצא בידיה". (פ' חיי תש"ן)

2ועכ"פ אין המלה "ראשונה" במקומה. ממה נפשך - או יחידה או אחת מני רבות (פ' חיי תשנ"ח)

3ופשוט הוא לומר - מפני שהיתה זו המצוה היחידה. ובאשר לסדר המלה, אם מל תחילה עצמו או תחילה את ב"ב ראה בסוף פ' לך לך אצל רמב"ן ו"אור החיים" הק'. וראה מסורת המדרש לבראשית רבה שם (אות ו-ז) מראה מקום לזה - יומא כח ע"ב. קידושין פב ע"א. (פ' חיי תשס"ג) ור' גור אריה שאמנם קיים אברהם את כל התורה כולה, אך המצוה הראשונה עליה נצטווה היתה המילה.