ברכת אשר על התורה, בראשית כד:כא

1רש"י ד"ה משתאה, לשון שאיה, כמו... משתאה, משתומם ומתבהל וכו'. בדיבור הראשון מתאר רש"י את שורש הפועל, ואלו בשני - את צורתו הדקדוקית, ולכאורה אין כל טעם בציון שני ד"ה, והרי פירוש אחד לפנינו. (ואלו בד"ה משתאה לה אין רש"י נדרש לפועל כלל אלא לתיבת "לה"). (פ' חיי תשמ"ט)

2והרי זה אחד המקרים המעטים שבהם רש"י מקדים פירוש המלה לפירוש העניין, ועדיין לא מצאתי שיטה בזה. (פ' חיי תש"ן)

3יש בדיבור תופעה תמוהה - רש"י מביא צורות מוזרות ביותר כדוגמאות "מגזרת" שולל, שממה, שמר. (פ' חיי תשנ"ד)

4וכאשר הוא מביא דוגמאות להפרדתן של שתי האותיות הראשונות בהתפעל ע"י תי"ו, הוא מביא את הצורה שהיא יסוד הערתו בדיבור זה, וכבר ראיתי כגון דא, אבל זה תמוה. (פ' חיי תשס"א)