ברכת אשר על התורה, בראשית לא:מב

1רש"י ד"ה ופחד יצחק, לא רצה לומר א־להי יצחק, שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם. ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר־שבע "אני ה' אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק", בשביל שכהו עיניו, והרי הוא כמת, יעקב נתיירא לומר ואלהי ואמר ופחד. ע"כ. וזה שהכלל "אין הקב"ה מיחד שמו" וכו' חל גם עליו ית' ומכח ק"ו על יצוריו, הוא לכאורה משום שקבעו עקב טבעו של האדם ("אל תאמין בעצמך עד יום מותך"). וזה שלהלן (לב, י) יעקב אמנם אומר "ואלהי אבי יצחק", ראה שפתי חכמים (אות ה), שזה כציטוט דבריו ית', אינו משכנע מאד, כי למה יהא מותר לו ליעקב לאמר מה שהקב"ה עצמו יכול לומר רק בתירוץ. (פ' וישלח תשמ"ט)

2וראה שם (לב, ח) דברי בעלי התוספות שיעקב הסיק על מות אביו יצחק מן העובדה שעשו בא להורגו, בעבור ימי אבל אביו. (פ' ויצא תשנ"א)

3רש"י ד"ה ויוכח, לשון תוכחה הוא, ולא לשון הוכחה. ע"כ. ור' רמב"ן על אתר החולק על רש"י בזה. ותמיהני למה אין רש"י מוכיח את דבריו, שהרי בוודאי תיבת "אמש" שבכאן חוזרת אל מראה ה' ללבן בחלום הלילה הקודם, כלו' אמש, כאמור למעלה (כד), ועליו ידע יעקב מדברי לבן עצמו (כט), ובמראה זה לא היה משום הוכחה אלא משום תוכחה. וממילא דבר זה קשה על רמב"ן. (פ' ויצא תשמ"ח)