ברכת אשר על התורה, בראשית לב:ט

1רש"י ד"ה המחנה האחת והכהו. בין שמות העצם שהם לשון זכר וגם לשון נקבה אין רש"י מביא דווקא שמות סמוכים, כגון "אבן", אף כי גם הוא שייך לסוג זה - "והאבן הזאת... יהיה בית אלהים" (כח, כב), וכן "חצר" - "את קלעי החצר את עמדיו ואת אדניה" (שמות לה, יז), וודאי שאין בכגון דא אצל רש"י כל שיטה. ור' מש"כ בשמות (לה, יז). (פ' ויצא תשנ"ה, תשנ"ט)

2רש"י ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה, על כרחו, כי אלחם עמו, התקין עצמו לשלשה דברים וכו'. מסתבר שיעקב אבינו ערך את שני מחנותיו קרובים זה לזה, שאם לא כן, לא יראה־ידע, אם אמנם עשו תוקף את המחנה האחר. וקשה לי, מה טעם ראה לרכז את כל משפחתו - נשיו ובניו - במחנה אחד, כאמור להלן (לג, ב), כי אז מה טעם יהיה בהצלחת המחנה האחר, אם עשו יתקוף את מחנה המשפחה. ור' פרק באסטרטגיה ומוסר אצל בעל שפתי חכמים (אות ט). אלא שאין בזה תשובה, והדבר קשה גם לפי רמב"ן שהכוונה ב"מלחמה" היא - בריחה. ובאשר לעצם הגדרה זו, מלחמה - בריחה, כלום יש כאן השפעת תנאי הזמן על המגדיר? ור' לעומת זאת דבריו בהמשך (לפס' ד).

3קושיה זו אינה קשה כלל, שהרי רש"י אומר בפירוש "כי אלחם עמו", כלו' אעשה כך שתחילה יתקל בי ובמחנה שלי, ובינתים יברח המחנה שבו נשיו ובניו. וכך גם משמע מדבריו להלן (לג, ג ד"ה עבר לפניהם) - "אמר, אם יבוא אותו רשע להלחם, ילחם בי תחלה". (פ' וישלח תש"ס)

4וזה שרש"י משנה את סדר ג' הדברים ממה שהם נקוטים בפסוקים, דהיינו ממלחמה, תפילה ודורון, לדורון, תפילה ומלחמה, נראה פשוט משום שזה הסדר ההגיוני של הדברים - עוד לפני התפילה צריך לעשות את הנדרש כדי לפתור את הבעיה בדרך־הארץ (והשוה מה שכתבתי למעלה כה, כא), אחר כך צריך להתפלל, ואלו מלחמה נשארת כפתרון אחרון, שהרי אם לשימה ראשון, אין עוד כל מקום לשתי הדרכים האחרות. (פ' וישלח תשמ"ו, תשמ"ז, תש"ן, תשנ"ב, תשנ"ט)

5השוה דברי רש"י למעלה (יח, כג ד"ה ויגש אברהם): לדבר קשות, ולפיוס ולתפילה. (פ' וירא תש"ס)