ברכת אשר על התורה, בראשית מו:כט

1רש"י ד"ה ויאסר יוסף מרכבתו, הוא עצמו אסר וכו'. לכאורה היה מקום להוסיף לנמק גם כאן - כי האהבה מקלקלת השורה, כמו שרש"י אומר במקום אחר. (רש"י במדבר כב, כא), כי השנאה מקלקלת את השורה. (פ' ויגש תשנ"ד) וזו לשון המדרש (בראשית רבה נה, יא): אמר רבי שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה, דכתיב (בראשית כב, ג): "וישכם אברהם בבוקר ויחבש את חמורו" - ולא היו לו כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר (במדבר כב, כא): "ויקם בלעם בבוקר ויחבש את אתונו" - ולא היו לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה, שנאמר (בראשית מו, כט): "ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו" - וכי לא היו ליוסף כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. אמר רבי שמעון בן יוחאי: תבוא חבישה ותעמוד על חבישה... תבוא אסירה שאסר יוסף לכבוד אביו ותעמוד על אסירה של פרעה שהיה הולך לרדוף את ישראל. והוסיפה נחמה ליבוביץ בעיונים לספר שמות עמ' 187: מה משמעות הדברים? האם ידע אברהם שעליו להתגבר על בלעם העתיד לקום לאויב על ישראל? וכי ידע יוסף בכבדו את אביו שעליו לנצח את פרעה הרשע? לא זו כוונת חז"ל. אלא שמעשה המצוה שנעשה אי פעם - אינו הולך לאיבוד. וכוח האהבה עתיד לנצח את כוחות השנאה. והוסיפה שם כי בכל ארבעת המקומות רש"י לקח מדברי חז"ל רק את הדרוש לפירוש הפסוק.

2"ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד". מכאן ראיה שלמעלה (מה, יד) אין דורשים הדרשה על שני המקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין על שום לשון הרבים, אלא כמבואר שם בשפתי חכמים (אות ב). (פ' ויחי תשנ"א)

3ושם בשפתי חכמים שבחומש "המאור" (אות ג) כתוב: כלו' לא מלשון הרבים אלא מלשון צואר דורש הדרשן, שהרי ביחס לבכי האחים נאמר (מה, טו) "ויבך עליהם". אבל עדיין קשה שהרי גם כאן בא לשון צואר! (פ' ויגש תשנ"ג)

4ועוד קשה, למה אינו דורש גם כאן לשון הרבים כמו שם, אלא אם כן נאמר ששם לא לשון הרבים הוא הבסיס לדרשה. (פ' ויגש תשנ"ג)

5ור' מה שכתבתי שם. (פ' ויגש תשנ"ו)

6ולמתפללים כראוי צריך להיות קשה, כיצד זה הפריע יוסף את אביו בשעת אמירת קריאת שמע (ועכ"פ, ר' העמק דבר על אתר) ולמה לא המתין יוסף עד שיסיים יעקב? (פ' ויגש תשנ"ח)

7רש"י ד"ה ויבך על צואריו עוד, ...אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. ע"כ. מכיוון שדרשה זו קשה לי, חיפשתי מקורה וראיתי שרבים חיפשו לפני ולא מצאו אלא מימי הגאונים (תשובת הגאונים סי' מה תשובה לח בשם מר רב יהודאי גאון ז"ל). לענ"ד, הן אם מדובר בקריאת שמע של שחרית הן בזו של ערבית, קשה להניח שנפגשו דוקא עם הנץ החמה או עם צה"כ שאינם זמנים מתאימים לתנועת שיירה. וכלום יצא יעקב אבינו ע"ה למצרים עם שעון־עצר ביד, ובדיוק כשהגיעה שיירת יוסף (השוה המדרשים המובאים בתורה שלמה סי' קעג וקעה) הגיע זמן קריאת שמע? ואפילו אם יעקב אבינו ע"ה דייק ביותר ואף האריך בה מאד, כיצד זה שלא החזיר ליוסף שום סימן חיבה אחר סיום קריאת שמע? והרי יוסף בכה "עוד" - "לשון הרבות בכיה", כדברי רש"י. וזה שיוסף לא אמר קריאת שמע באותה השעה הוא פשוט, שהרי עסק במצוה (כיבוד אב ואם), וממילא פטור.

8ובמקצת דומה דרשה זו למאמרי חז"ל על התבטאות האבות בשעת התרגשות אישית־פרטית דווקא, השוה למשל לעיל מה, יד. וזכורני שלידידי ר' אברהם וולף ז"ל היתה בנדון שיטה - חז"ל מבקשים להראות גדולת האבות.

9ושמא כאן כוונת הדרשן ללמדנו להעמיד דיוק בקיום מצוות מעל התרחשות משפחתית? (פ' ויגש תשמ"ה, תשמ"ח, תשנ"ח, תשנ"ט) ור' מש"כ למעלה (כט, יא; מה, יד) ור' גור אריה שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, מיד הכיר גודל השגחתו יתברך, המשלם שכר טוב ליראיו, ובאה בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה, עד שייחד מלכות שמים בקריאת שמע.

10ואמר לי ר' יהודה גרינשפן שי' בשם החתם סופר, כי עד בואו לגבול מצרים היה יעקב פטור מן המצוות, שהרי עסק במצות ה' לרדת למצרים, אך משעבר את הגבול, מסתיים לו קיום מצוה זו וממילא נתחייב במצות קריאת שמע. (פ' ויחי תשס"א)

11בשבת חזנות לכבודה של "אגודת אפרת" האריך הרב ישראל מאיר לאו שליט"א לדבר על השאלה, האם בסופו של דבר נודעה ליעקב האמת בדבר מכירת יוסף או לאו. לדבריו - לא נודעה לו, והוא על שום שבסך הכל נפגש יוסף עם יעקב רק פעמיים, פעם עם הגיעו מצרימה (מו, כט) ופעם כאשר חלה (מח, ג) וזאת מפני חשש יוסף מפגישה עם אביו בארבע עיניים כדי לא להיאלץ לספר לו את האמת, והסתמך על פסיקתא רבתי (ג, מה) המדבר על ניתוק שני של י"ז שנה. והנה התעלם מפגישתם כאשר ביקש יעקב מיוסף לקברו בא"י (מז, כט). (פ' ויגש תשס"ד)

12"ויעל לקראת ישראל אביו גשנה... אעלה ואגידה לפרעה". שתי עליות יש כאן. הראשונה - משום שהיא בכיוון ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, והשניה - מסתבר משום שבית פרעה, ארמונו של מלך מצרים, במקום מוגבה מאחרים נבנה, כמקובל לגבי ארמנות מלכים. (פ' מקץ תשמ"ו)