ברכת אשר על התורה, ויקרא יג:מו

1רש"י ד"ה בדד ישב, שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו וכו'. אבל בהפטרת פרשת מצורע (מלכים ב' ז, ג) נאמר: "וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער, ויאמרו איש אל רעהו" וגו'. ולא ראיתי מי שיעיר על כך. ושמא בשעת סכנה שאני. (פ' תזריע מצורע תשל"ח)

2ובלי רש"י היה אולי אפשר לומר "בדד" פירושו - מבודד מסביבתו הרגילה, אבל לאו דווקא בודד, כלומר הוא נעקר מסביבתו הרגילה מן הטעם שרש"י מביא בשם רבותינו, וזה שהוא יושב עם מצורעים אחרים, לית לן בה.

3והנה ראיתי עכשיו שר' שלום דובער שטיינברג שי' (בספרו "רש"י מפורש") מבאר דברי רש"י כך: שלא יהיו שאר טמאים - זבין וטמאי מת וכדו' יושבין עמו, אבל יושב עם שאר מצורעין. ובלי נדר אשאל אותו למקורו. ומדברי רמב"ם (הלכות טומאת צרעת י, ז): "דין המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר", אין ראיה לכאן או לכאן. (פ' תזריע תשמ"ט)

4בשבת אחר הצהריים הלכנו לשלום ורינה. היו שם גם הוריה של רינה, ומחותני ר' מאיר ברכפלד שי' שאל אותה השאלה. משסיפרתי לו ביאורו של רשד"ש, הגיב מיד - וכי שאר טמאים חייבים לשבת מחוץ למחנה? (פ' תזריע תשמ"ט)

5ועתה ראיתי דברי בעל "תורה תמימה" (ויקרא יג, מו אות קצב) שכתב: בגמרא מבואר דהיינו שלא ישב ביחד עם זב וטמא מת הנשלחים גם כן חוץ למחנה, כמבואר בפרשת נשא. ונראה דאי אפשר לפרש בדד ישב שיהיה מובדל גם משאר מצורעים וישב יחידי, משום דאם כן היה לו לומר "גלמוד ישב", דרק לשון זה מורה על יחידי, וכמו שכתוב בראש השנה (כו ע"א), שלנידה קורין גלמודה, אבל "בדד" - יכול להיאמר גם על קבוץ אנשים מובדלים מזולתם, וכמו "הן עם לבדד ישכון" וכדומה. ע"כ. וראה רש"י לבמדבר (ה, ב) ופסחים (סז ע"א) שהצרוע - נשלח חוץ לשלושה מחנות, הזב - מותר במחנה ישראל ומשולח מן השניים, וטמא לנפש - מותר אף בשל לויה, ואינו משולח אלא משל שכינה.

6בעל תורה תמימה הנ"ל מבדיל אם כן בין "בדד" ובין "גלמוד", ולפיכך אין איסור על המצורע לשבת עם מצורעים אחרים, ואם כך הכל אתי שפיר, אלא עצם ההבדלה הזו מנין לו? (פ' תזריע מצורע תש"ן)

7בעיון ב"דעת מקרא" לפסוק במלכים, גיליתי ציון למאמרו המאלף (כרגיל) של ר' יונה עמנואל שי' ב"המעין" ניסן תשד"מ (עמ' 5), והוא מביא שם בין היתר גם אבחנה זו בין "בדד" ו"גלמוד", ובעיקר - שאין כל איסור בישיבת מצורעים יחד (אף כי זה כשלעצמו טעון בירור לפי טעם שילוחו מן המחנה), ולדעה אחרת יש להבחין בין צרעת המחלה וצרעת התופעה הנסית. (פ' תזריע מצורע תשס"א בגני־טל, בשבת שאחרי מסיבת האירוסין של שירה שתח') הערת ר' שמואל עמנואל שי': המקור של ר' שלום דובער שטיינברג שי' שלמצורע אסור לשבת רק עם טמאים מסוג אחר הוא רש"י בפסחים (סז ע"א), ובמלבי"ם על אתר הדברים מבוארים יותר, והוא גם מסביר את ההבדל בין בדד וגלמוד, וזו לשונו: בדד ישב - ...רוצה לומר: הטמא ישב בדד, פירשו חז"ל שבא ללמד שהוא ישב בדד בפני עצמו - מובדל משאר הטמאים, שכבר ידענו שזב וטמא מת, כל אחד יש לו מחנה מיוחדת, כמו שכתוב "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג), ולא ידענו ששני מיני טמאים אלה לא ישבו ביחד עם המצורע, לכן אמר שהוא טמא בפני עצמו ויושב בפני עצמו - מובדל משאר הטמאים. ודע שיש הבדל בין בדד ובין גלמוד - היושב גלמוד הוא מרוחק מכל אדם - "ואני שכולה וגלמודה" (ישעיה מט, כא)... אבל היושב בדד אינו מובדל, ויבא גם על אומה שלמה ולשבח - "ה' בדד ינחנו" (דברים לב, יב), "הן עם לבדד ישכן" (במדבר כג, ט), וכן המצורע אינו מובדל מיתר מצורעים, רק מן הטהורים. ע"כ. על כך הוסיף הרב איתן שנדורפי שי' כי בספר "מרגליות הים" על מסכת סנהדרין (קז ע"ב אות טו) מבואר, שכיון שצרעת גיחזי ובניו לא היתה על לשון הרע, מותר היה להם לשבת יחדיו. עיין שם. הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אינו נראה לעניות דעתי, דהתורה לא חילקה בזה.