ברכת אשר על התורה, ויקרא יג:ח
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Leviticus 13:8
Open in the reader →1רש"י ד"ה צרעת, לשון נקבה. ד"ה נגע, לשון זכר. ע"כ. כך בכמה חומשים, ואילו בחומש "המאור" הרי זה דיבור אחד - ד"ה צרעת, לשון נקבה, נגע לשון זכר. ע"כ. וגם לפי זה קצת קשה, למה המהדיר משייך דיבור זה לפסוק ח ולא לפסוק ט ובסדר הפוך. ומכל מקום קשה לשון הכתוב "תהיה" שבריש פסוק ט דווקא אחר שרש"י קבע מה שקבע, שכן לפי זה היה צריך לומר כאן: יהיה, מכיוון שהוא מוסב על הנושא "נגע" שהוא לשון זכר. (פ' תזריע תשנ"ה, תשנ"ז, תזריע מצורע תשנ"ו, תשנ"ט) וראה "לשון חיים" שכתב: דקשה, לעיל (פסוק ג) כתוב "נגע צרעת הוּא", לשון זכר. וכאן כתוב "צרעת הִוא", לשון נקבה. לכן פירש רש"י, כי לעיל עולה תיבת "הוּא" על תיבת "נגע", דנגע הוי לשון זכר, וצרעת הוי לשון נקבה. וגם טעמי המקרא מורים כן, שכן לעיל (פסוק ג) כשנאמר "נגע צרעת הוּא", הטעמים הם "מרכא טפחא אתנחתא", הרי שתיבות "נגע צרעת" מחוברות בטעמים מחברים, כשתיבת "צרעת" נסמכת אל תיבת "נגע", כאילו "צרעת" היא שם תואר ל"נגע", ועל כן מוסבת תיבת "הוּא" על תיבת "נגע". ואילו להלן (פסוק כ) נאמר "נגע צרעת הִוא", כיוון שהתיבות "נגע־צרעת" [מחוברות במקף] ומוטעמות ב"מרכא" ותיבת "הִוא" ב"טפחא", ועל כן מוסבת תיבת "הִוא" על תיבת "צרעת". ובפסוק ט נאמר "נגע צרעת כי תהיה באדם" - לשון נקבה, אף־על־פי ש"נגע" לשון זכר הוא, משום שהסומך "צרעת" (לשון נקבה) קרוב לפועל, כמובא ב"דעת מקרא".