ברכת אשר על התורה, ויקרא יד:לה

1"ובא אשר לו הבית" וגו'. מכיוון שעקרונית נוהגים דיני צרעת גם בזמן הזה (ראה מה שכתבתי למעלה יג, א), ראוי לברר, מה יהא דינו של גורד־שחקים שאחד מדייריו מוזהר על לשון הרע באמצעות צרעת הבתים. כלום ייהרס כל הבית (פסוק מה)? והנה משנה מפורשת היא במסכת נגעים (פי"ג, מ"ג): בית שנראה בו נגע, היתה עליה על גביו - נותן את הקורות לעליה. כלומר העליה אינה נהרסת עם הבית, וכן כל עמודי הבנין וקורותיו המשמשים להעמדת הקומות העליונות אינם נחשבים כמיוחדים לבית זה ועל כן אין הורסים אותם. (פ' מצורע תשנ"ז)

2רש"י ד"ה כנגע נראה לי בבית, אפילו תלמיד חכם שיודע וכו'. ראה "שפתי חכמים" (אות ח) שכתב: דלימדה תורה דרך ארץ שיאמר לשון ספק, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות ד ע"א): למד לשונך לומר איני יודע. ע"כ. והדברים יפים. וחבל שלקח כללי חשוב כל כך נדחק לסופה של פרשה. (פ' תזריע מצורע תשנ"ג)

3שם. ...לא יפסוק דבר ברור, לומר, נגע נראה לי וכו'. ולא ידעתי, מהי חשיבות אמירתו (נוסח אמירתו) של בעל־הבית, הרי ממילא אין משמעות לדבריו, שהרי רק אמירת הכהן היא הקובעת, כאמור בד"ה הבא, שכל זמן שאין כהן נזקק לו, אין שם תורת טומאה. וצ"ע בדברי "תורת כהנים" (ד, י). (פ' תזריע מצורע תשנ"ד) הערת ר' שמואל עמנואל שי': נראה לי שהשאלה, היא גם התשובה! דווקא בגלל שאין תוקף הלכתי לאמירתו של בעל הבית (אלא רק של הכהן) הרי לכאורה אין צורך בהקפדה בניסוח אמירתו. אם אף־על־פי־כן התורה ציוותה שבעל־הבית יגיד לכהן: " כ נגע נראה לי בבית", הרי זה כדי ללמדנו דרך ארץ! אמרתי פעם לתלמיד חכם מארצות הברית, בעל דעות "קיצוניות", שבא לבקר בארץ, שבארץ ישראל אסור לאמר "נגע נראה לי בבית". זו כעין מצוה התלויה בארץ! (מעין זה מובא בספר "ארצות החיים" של רבי חיים פאלאג'י שער ב אות ז, וכך כתב: משום כבוד ארץ ישראל, בנגעי בתים כתיב "כנגע", שגזרה חכמתו יתברך שלא להחליט עליה שם טומאה, אבל בנגעי אדם ובגדים אין קפידא. הראני ר' גרשון באס שי').

4והנה דרשה זו שהביא רש"י בשם ה"תורת כהנים", משנה מפורשת היא במסכת נגעים (פי"ב, מ"ה): כיצד ראיית הבית? "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר: "כנגע נראה לי בבית!" - אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר: נגע נראה לי בבית, אלא: כנגע נראה לי בבית. ע"כ. פירושים שונים ניתנו למשנה זו ואלו הם:

5תוספות יום טוב (שם) מביא את דברי בעל "שפתי חכמים" שמקורם ברא"ם בשם רבותיו ("למד לשונך לומר: איני יודע"). ושם ברא"ם ישנם שני תירוצים נוספים: (א) מפני דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן. (ב) שלא ימהר הכהן ויגזור טומאה. לאחר מכן מביא את דברי המהר"ל ב"גור אריה" שכתב: טעם הדבר הזה משום (תהלים קא, ז): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן - לאו נגע הוא, ואיך יאמר: "נגע נראה לי בבית". ו "תוספות יום טוב" עצמו מתרץ בדרך אחרת: לכך הקפידה התורה, שלא יאמר "נגע נראה לי", כדי שלא יפתח פה לשטן, כדדרשינן (ברכות י"ט ע"א): לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. על דברי ה"תוספות יום טוב" הוסיף בעל "תורה תמימה" : ולולא דבריהם היה אפשר לומר הטעם, כדי שלא יראה כמורה הלכה בפני הכהן, דכן משמע לשון נגע, נגע ודאי, וזה צריך הכהן להורות ולהחליט. ע"כ. והוסיף הרב דוד דוב לבנון שי' : אולי יש כאן עומק יותר מזה. המשנה באה ללמד אותנו, שרק למי שמוטל עליו להשפיע - לרחק או לקרב, לטמא ולטהר - הוא יכול לומר טמא וטהור, אבל אדם שהוא זר לדבר, ואין הטומאה והטהרה תלויות בו, אסור לו לקבוע דעה בדבר אף שנראה לו שהוא מבין ויודע, ויכול להביע דעתו. מפני שרק למי ששייך בדבר, ישנה הסייעתא דשמיא לכוון לאמת ולומר דברים שישפיעו, אחרים אינם מסוגלים לרדת לעומקו של חטא, לדעת טבעו ודרך תשובתו.

6נמצאנו למדים: כמה יקרה אות אחת שבתורה, שממנה למדו רבותינו כמה וכמה הדרכות יקרות: (א) "למד לשונך לומר איני יודע" (רא"ם בשם רבותיו. מובא ב"שפתי חכמים"). (ב) יש לנהוג בדרך ארץ ובענוה ולא לקבוע דבר באופן נחרץ בפני מי שממונה על הקביעה המדוברת (רא"ם בפירושו הראשון). (ג) יש להזהר שלא לקרב דבר רע - הרגעים הספורים הנדרשים לכהן על מנת להכריע יכולים לעכב את הטומאה בעוד כמה רגעים. יש לשמוח על רגעי הטהרה הספורים שנותרו ולא לבטל אותם (רא"ם בפירושו השני). (ד) זהירות מהוצאת דבר שקר - אם הכהן עוד לא קבע שזה נגע צרעת, איך יאמר בעל המראה ש"נגע נראה לו"?! (מהר"ל). (ה) יש להזהר מלחרוץ דין לפני הזמן ובכך לפתוח פה לשטן - אולי יכהה הנגע לפני שיבא הכהן (תוספות יום טוב). (ו) זו לא רק הדרכה מוסרית, אלא זהירות הלכתית מלהורות הלכה בפני הכהן. (ז) אדם שאין לו הסמכות להכריע בין טמא לטהור, אסור לו לקבוע דעה בדבר, כי אין לו הסייעתא דשמיא הנצרכת בהכרעות הרות גורל מסוג זה (הרב דוד דוב לבנון שי'). הערת הרב איתן שנדורפי שי': ראה עוד אצל נחמה ליבוביץ (עמ' 171) וב"אזנים לתורה" על אתר.