ברכת אשר על התורה, ויקרא טז:יא

1רש"י ד"ה וכפר בעדו וגו', וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים וכו'. גם כאן מבאר רש"י שלשון הכפרה, משמעותה וידוי, שכן גם כאן עדיין לא נשחט הפר ולא ניתן דמו על המזבח. מסתבר שכוונתו לומר, שהמילים "ובעד ביתו" שבוידוי הראשון פירושן האשה ובני־הבית, ואולי האשה בלבד, ובווידוי השני - זה שבפסוקנו - פירושן הוא "בני אהרן עם קדושיך", כלשון הפייטן בפיוט "אמיץ כח" של מוסף דיום הכפורים (ע"פ יומא פ"ד, מ"ב). כלומר אין כאן וידוי חוזר על האשה ובני הבית אלא המדובר בווידוי השני מתוך השלושה, בו מתודה הכהן על עצמו ועל אחיו הכהנים. (הוידוי השלישי - בפס' כא).

2עם זאת מעניין, שלפי הפיוט, הכהן הגדול חוזר על "אני וביתי" ומוסיף "ובני אהרן" וכו', אך לא כן בשלישי, וכך הנוסח גם במשניות ביומא. במשנה ב של פרק ד מבואר שהיה מתוודה על אחיו הכהנים בלשון: "אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך", ובמשנה ב של פרק ו מבואר שהיה מתוודה על קהל ישראל בלשון "עמך בית ישראל", ולא היה מזכיר "אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ועמך בית ישראל". (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': שאלה זו, על ההבדל שבין הוידויים, נשאלה כבר על ידי הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז חלק ד סימן אלף קח), וכך השיב: ידוע הוא כי הפר היה בא משלו, דכתיב "ושחט את פר החטאת אשר לו", ובו היתה תלויה כפרתו וכפרת אחיו הכהנים, אבל שעיר החטאת אשר לעם לא היתה תלויה בו כפרתו ולא כפרת אחיו הכהנים אלא כפרת ישראל לבד. ע"כ. לדבריו הפר בא מנכסיו של הכהן הגדול ולכן מתאים שבוידויו יזכיר גם את עצמו ואת אחיו הכהנים, מה שאין כן השעיר, שבא מנכסי ציבור, ולכן אין זה מתאים שבשעת הוידוי עליו יזכיר גם את עצמו ואת אחיו הכהנים.

3עיון קצר זה מזכיר לי שישבתי בעשרת ימי תשובה בשנת תרצ"ז אצל מו"ר הרב יונה מרצבך זצ"ל והשווינו הפיוט הנ"ל עם דברי רש"י בפרשה זו ועם דברי הרא"ש במסכת יומא. (תשנ"ו)