ברכת אשר על התורה, ויקרא טז:כג
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Leviticus 16:23
Open in the reader →1"ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד" וגו' . ותרגם יונתן בן עוזיאל: וייעול אהרן ובנוי למשכן זימנא וכו' (ובא אהרן ובניו לאהל מועד וכו'). הראה לי תרגום זה שכני בבית הכנסת ר' יהודה גרינשפן שי', ואכן קשה. (פ' אמור תשנ"ט)
2רש"י ד"ה ובא אהרן אל אהל מועד, אמרו רבותינו, שאין זה מקומו של מקרא זה וכו'. כבר למדנו בפסוק ד שביום הכפורים היה הכהן חייב לטבול לפני שלבש בגדיו, בגדי הזהב או בגדי הלבן, ולפני כל טבילה ואחריה היה מקדש ידיו ורגליו בכיור. ומאחר שקבלה היתה בידי חז"ל, הלכה למשה מסיני, שביום הכפורים הכהן גדול היה טובל חמש פעמים, ועשר פעמים מקדש ידיו ורגליו, הסיקו שפסוקנו אינו כתוב לפי סדר העשיה, ומקומו, לפי סדר זה, אחרי פסוק כו. כלומר: אחרי שליחת השעיר למדבר, שנעשתה בבגדי לבן, החליף הכהן הגדול את בגדיו לבגדי זהב, הקריב את אילו ואיל העם והקטיר את חלב החטאת על מזבח העולה. אחר כך החליף לבגדי לבן "ובא אהרן אל אהל מועד" וכו'. רק לפי סדר זה אנו מגיעים לחמש פעמים בהן לבש הכהן הגדול בגדי כהונה וחמש פעמים בהן טבל. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"א)
3שם. ...וטובל ומקדש ופושטן וכו'. ברור שאין זה הסדר הנכון של הפעולות, שהרי הטבילה היא אחר פשיטת הבגדים. וכבר העיר על כך המעיר בחומש "תורת חיים" (הערה 40), אך לא השיב. (פ' אחרי־מות תשנ"ב)
4שם. ...אחר שהוציאם וכו'. ברור שרש"י בא לאמר שלא תחשוב, שמתפשט ומתלבש בתוך הקודש, וכפי שכתב רמב"ן: ובאמת שהכתוב הזה אומר לנו דרשני, שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבוא אהרן אל אהל מועד ללא דבר, רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ה', ולהניחם שם לרקבון! אבל על כרחנו "ובא אהרן אל אהל מועד" - לעבוד עבודה וכו'. ולמה כתבה התורה פסוק זה שלא במקומו? לכך נדרש רמב"ן על אתר. עיי"ש. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ו) הסבר נוסף לכתיבת פסוק זה שלא במקומו שמעתי מהרב איתן שנדורפי שי' בשם הגר"א (מובא בסוף ספר "חכמת אדם" לרבי אברהם דנציג, מחותנו). חז"ל אומרים (ויקרא רבה כא, ז) כי האיסור על כהנים גדולים להכנס לקודש הקדשים מלבד יום אחד בשנה (יום הכפורים), אינו מתייחס לאהרן הכהן. לאהרן היתה הכניסה מותרת בכל שעה ושעה, ובלבד שיכנס לפי סדר העבודה האמור בפרשתנו. לפי זה נקטה התורה סדר זה ללמדנו על דרך עבודתו של אהרן הכהן בשאר ימות השנה, בהם ניתן היה להסתפק בשלוש טבילות בלבד, אבל ביום הכפורים הלכה למשה מסיני היא שצריך חמש טבילות.