ברכת אשר על התורה, ויקרא יט:כו

1בעל הטורים ד"ה לא תאכלו על הדם, וסמיך ליה "לא תנחשו". שלא ינחשו באכילה כדרך שעושין הרוצחים שאוכלין לחם על ההרוג, שלא ינקמו גואלי ההרוג. ע"כ. כאשר ראיתי קטע זה, תמהתי, כיצד זה אחד מגדולי הראשונים מבאר סמיכות "פרשיות" במנהג - זמני - של פושעים. אחר כך עיינתי במהדורת ידידי ר' יעקב קופל רייניץ שי' המפנה שם בהערה 40 לחזקוני המפנה לגמרא סנהדרין סג ע"א: מניין שאין מברין על הרוגי בית דין, שנאמר "לא תאכלו על הדם", כי כך היה מנהג האמוריים שהיו אוכלין על קבר הנרצח. ע"כ. ועדיין קשה לבאר סמיכות במנהג - זמני - של עכו"ם, אבל מצינו מעין זה הרבה גם אצל רמב"ם במורה, ועוד, ותמיד זה היה קשה לי. (פ' קדושים תש"ס)

2רש"י ד"ה לא תנחשו, כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו וכו'. והוא שילוב של הנאמר ב"תורת כהנים" יחד עם הנאמר במסכת סנהדרין (סה ע"ב וסו ע"א). ובאשר ללשון "נחש" כתב מלבי"ם: ויתכן שהתחלת אלה היה מן הנחש, שהיו צופים בו ועושים סימנים בתנועותיו והלוכו, ומשם התפשט לנסות בדברים אחרים. (פ' קדושים תשנ"ב)