ברכת אשר על התורה, ויקרא ב:יא

1"...לא תעשה חמץ, כי כל שאר" וגו'. כלומר לא תיעשה חמץ מפני שאסור להעלות שאֹר על המזבח, ואם המנחה תהיה חמץ־שאר, אי־אפשר יהיה להקריב את קומצה. וקצת קשה לי, מדוע נקטה התורה דווקא "שאר" ולא כל "חמץ". שאלה אחרת היא, מה לו לדבש כאן. לכאורה מתאים יותר להביא איסורו עם הציווי על הבאת ביכורים. (פ' ויקרא תשנ"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': דומה ששתי השאלות מיושבות על־פי ביאורו של ראב"ע, שכתב: שאור - הוא המחמיץ, גם כן הדבש. ע"כ. מבואר אם כן שלאחר איסור החמצת המנחות - "כל המנחה... לא תעשה חמץ" - מבארת התורה כי מנחה נעשית חמץ על ידי שאור ודבש - "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו" - ועל כן אסור להעלותם על גבי המזבח.

2באשר לטעם האיסורים, מובא ברמב"ן על אתר: וטעם השאור והדבש, יתכן שהוא כדברי הרב במורה הנבוכים (ג, מו), אמר שמצא בספריהם שהמנהג היה לעובדי עבודה־זרה להקריב כל מנחתם חמץ, ולערב הדבש בכל קרבניהם, ולכן אסרם לגבוה. וב"העמק דבר" הטעים (פסוקים יא-יב): שאור הוא אמצעי הנעשה בידי אדם, להוסיף על הבריאה מהבורא יתברך על ידי תחבולות בני אדם. משום הכי הזהיר הכתוב בבית המקדש, ללמדנו דכל המתקרב יותר לה' ראוי למעט יותר בתחבולות אנוש... דבש תחילתו מתוק וערב וסופו רע ואחריתה תוגה, ועל כן לא תבא בית ה' להקטרה. וב"דעת זקנים מבעלי התוספות" מובא: לפי שאמר הקב"ה, על כל קרבנך תקריב מלח, והללו אין מקבלין מלח. ע"כ. ולא ידעתי מה פירוש אין מקבלין מלח - מצד ההלכה, מצד הכימיה או מה. (פ' ויקרא תשמ"ח)

3רש"י ד"ה וכל דבש, כל מתיקת פרי קרוי דבש. ע"כ. וקשה לי, שהרי לפי זה "ודבש" האמור בשבעת המינים (דברים ח, ח) אין פירושו תמרים, כמקובל לומר, כי אם כל פרי שיש לו מתיקה, כדברי רש"י כאן, וכן לא שמענו. (פ' ויקרא תש"ן) והנה לשאלה זו נדרש ה"חתם סופר" בדרך אגב, במכתבו ל"סבא קדישא" ר' משה טייטלבוים, בעל ה"ישמח משה", אדמו"ר חסידי באויהל שבהונגריה (אבי שושלת סיגט). השם טייטלבוים נלקח מן Datelbaum בגרמנית שהוראתו 'תמר', ועל כן פותח ה"חתם סופר" את מכתבו בהתייחסות אגבית לשמו של הנמען, וזו לשונו (שו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן קצז): צדיק כתמר יפרח כשושנה, בעוד כפתו רעננה, תחל שנה בברכת קדם מעונה, ולא תשכון עליו עננה, החכם הגדול הרב הגאון המפורסם כערוגת הבושם גן הדסים נ"י עמוד הימני פטיש החזק כבוד קדושת שם תפארתו מורנו הרב משה תמר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אוהעלך יעקב משכנותך ישראל: בקראי שם 'תמר' וענינו, מה שצריך לי עיון: מאי דפשיטא לחז"ל דדבש דכתיב בשבחי ארץ ישראל בשבעת מינים, שהוא דבש תמרים (עיין ירושלמי ביכורים פ"א, ה"ג)... וקשה לי: מאי שנא מקרא ד"כל שאור וכל דבש לא תקטירו" (ויקרא ב, יא), דפירש רש"י בחומש, דכולל כל מיני מתיקה, וכן פסק הרמב"ם בסתימת לשונו (ריש פרק ה מאיסורי מזבח)... ואם כן לוקין מן התורה על כל מיני מתיקה. ודוחק לומר: שאני התם דכתיב " וכל דבש", דההיא אצטריך לרבות עירובו וחצי שיעור (כבמנחות נח ע"א עיי"ש), ואם כן מנא לן דדבש דבכורים הוא דבש תמרים דוקא?

4ולכאורה אי הך ד'ראשון לארץ ושני לארץ' (בברכות מא ע"ב) סברא דאורייתא היא, יש לומר: מדקדים דבש שהוא שני לארץ שני, לגפן תאנה וכו', שמע מינה שהוא דבש תמרים, דאינך מיני מתיקה קים להו לרבנן דלא עדיפי מהני. עיין שם. (הראני ר' שמיר שיינטופ שי')