ברכת אשר על התורה, ויקרא כג:לו
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Leviticus 23:36
Open in the reader →1"שבעת ימים תקריבו אשה לה'". כך בסוכות, ואילו לגבי פסח נאמר מעין זה אבל בסדר מילים הפוך (פסוק ח) "והקרבתם אשה לה' שבעת ימים". על כך דיברתי עם ר' מרדכי ברויאר שי' במוצאי שבת כשישבנו בגזוזטרה היפה עם ר' אברהם רון שי'. (פ' אמור תשמ"ט)
2"...ביום השמיני מקרא קדש". בשמיני עצרת השתא תמהתי, היכן רמוז בכתוב שאמנם שמיני עצרת יום טוב בפני עצמו הוא המצריך שהחיינו. אם אמנם יום טוב בפני עצמו הוא, היה צריך לומר כאן: וביום השלושה ועשרים יום לחודש... ולפי שעה לא מצאתי תשובה. (שמיני עצרת תשנ"ב, גני־טל) וראה שלושה רמזים שבכתוב המנויים במסכת סוכה (מז ע"א): (א) בשמיני מקריבים פר אחד, שלא כסדר פרי החג. (ב) בכל ימות החג כתוב "וביום השני", "וביום השלישי" וכן הלאה, ואילו בשמיני כתוב "ביום השמיני", בלי ו"ו־החיבור - סימן שהוא חג לעצמו. (ג) בשביעי כתוב "במספרם כמשפטם", היינו כמשפט הימים, ובשמיני כתוב "כמשפט", כלומר משפט חלוק לעצמו (רש"י שם) (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). ובמסכת חגיגה (יז ע"א) מסיקה הגמרא כי מה שנחשב שמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא לעניין הדברים הרמוזים בראשי־התיבות פז"ר קש"ב בלבד. ( פייס - ההגרלה שקיימו בבית המקדש כדי לקבוע מי יזכה בעבודה, זמן - ברכת שהחיינו, רגל - שמיני עצרת נחשב רגל בפני עצמו ועל כן בתפילה ובברכת המזון מזכירים שמיני עצרת ולא חג סוכות, קרבן - מוסף של שמיני עצרת חלוק ממוספים של סוכות, שיר - ישנו שיר מיוחד ללויים עבור שמיני עצרת, ברכה - בשמיני עצרת היו העם מברכים את המלך, זכר לחנוכת הבית).
3רש"י ד"ה כל מלאכת עבודה, אפילו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה, יש חסרון כיס בדבר. ע"כ. אף פעם לא הבינותי דרשה זו - כיצד משתמע מכאן עניין דבר האבד. (פ' אמור תשמ"ח)
4ודומה שצריך למחוק את ד"ה הבא (לא תעשו), שבלאו הכי אינו במקומו, שהרי הדיבור הבא אחריו נדרש מן התיבה "הוא", ולקרוא הכל בהמשך אחד, כי אז יש דרשה שלמה ומובנת. ואמנם בדפו"ר אין המילים "לא תעשו" מצוינות כד"ה, וכנ"ל. יוצא אפוא שאיסור מלאכה ביום א' דסוכות מובא בפסוק לה ושל שמיני עצרת - בפסוק לו. ומעין הנ"ל עשה גם ר' יצחק לוי בחומש רש"ר הירש. (פ' אמור תשמ"ט)
5ועוד: לשם מה צריך ללמד כאן מלאכת חול המועד פעם נוספת, והרי כבר נלמדה למעלה (פסוק ח)? (פ' אמור תשנ"ח) וראה "לפשוטו של רש"י" שכתב: רש"י העביר מכאן את דרשת ה"תורת כהנים" לתחילת פרשת המועדים, אך כאן בסיומה של הפרשה הוא מזכירה שנית במקומה.