ברכת אשר על התורה, ויקרא כה:יד
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Leviticus 25:14
Open in the reader →1"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנֹה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו". לשון רבים ולשון יחיד משמשים כאן בערבוביה, ובמיוחד קשה הרישא, וראה ראב"ע על אתר, אך אין תשובתו - "על פי עדים" - משכנעת. וראה אונקלוס המתרגם כל הפסוק ללשון יחיד, ולעומתו יונתן בן עוזיאל המתרגם את כולו ללשון רבים: וארום תזבנון זביני לתגריכון, כלומר ודאי לא כראב"ע. (פ' בהר תשמ"ו)
2ועוד: לכאורה היה צריך לצפות לצורה: "תקנו", ולא - "קנה". (פ' בהר תשס"ה) וראה "דעת מקרא" שכתב שהשימוש במקור במקום פועל נטוי בא לשם הבלטת ההפך ממה שנאמר לפניו ("וכי תמכרו ממכר לעמיתך").
3רש"י ד"ה וכי תמכרו וגו', לפי פשוטו כמשמעו. ע"כ. כלומר יש להבין את הכתוב כפשוטו, אלא שמלבד פשוטו יש בו גם דרשה. (פ' בהר בחקתי תשנ"ו)
4שם. ...ומניין שאם באת לקנות, קנה מישראל חברך? וכו'. מלבד האיסור של "אל תונו", יש כאן שתי מצוות: האחת - כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך. והשניה - אם באת לקנות, קנה מישראל חברך. ומעניין שאין כאן זכר לעניין גאולת קרקע מידיו של גוי. (פ' בהר בחקתי תשס"ו)
5רש"י ד"ה אל תונו, זו אונאת ממון. ואילו להלן (פסוק יז, ד"ה ולא תונו איש את עמיתו) מוסיף רש"י: כאן הזהיר על אונאת דברים. ונשאלת השאלה, על מה מבוססות קביעות אלה? ולמה לא איסור אונאת דברים תחילה? ואמר לי על כך ר' יהודה גרינשפן שי', בפסוקנו מדובר בקניה ומכירה, מה גם שמדובר באחים, הם מכירים זה את זה ופחות שייך אצלם עניין אונאת דברים. אם יש אצלם אונאה, הרי זו אונאת ממון. מה שאינו בהכרח אצל עמיתים, כלומר כל אחד אחר. (פ' בהר תשס"ג) על כך הוסיף הרב איתן שנדורפי שי': לפי פשוטו של מקרא שני הפסוקים עוסקים באונאת ממון, וכיון שהפסוק השני מיותר דורשים שהשני עוסק באונאת דברים. ועוד: כיון שבפסוק השני (יז) נאמר "ויראת מאלהיך" משמע שמדובר בדבר המסור ללב וזו אונאת דברים.