ברכת אשר על התורה, ויקרא כה:כג

1"...כי לי הארץ". מסתבר שהכוונה כאן דווקא לארץ ישראל שדיני שמיטין ויובלות חלים בה; וזה שנאמר כאן "הארץ" ולא 'כל הארץ', אין בזה ח"ו משום הגבלת שלטונו יתברך, אלא זה פשוט משום שמוּשׂא ענייננו הוא אותו החלק של עולמו של הקב"ה, שדיני שמיטין ויובלות חלים בו, ובהקשר זה אין מקום לומר "כל". (פ' בהר תשנ"ב)

2אך אולי משמעו של הכתוב אכן: 'כל הארץ', אלא שבהקשר מצוה זו שניתנה לישראל העולים "לארץ" בה"א־הידיעה, מובן שהיא תקויים בארץ ישראל דווקא. (פ' בהר תשנ"ז)

3ובאשר לדברי ר"ע ספורנו בד"ה כי לי הארץ, הגליל הוא ארץ ה', שאלני גיסי ר' מרדכי (מוטל) שפרונג ז"ל, מה בא לומר, ולא ידעתי תשובה, ואף לא מצאתי כזאת במהדורת הרב זאב גוטליב (של מוסד הרב קוק). (פ' בהר תשנ"ח)

4והנה מצאתי תשובה בחומש "תורת חיים" המפנה (ראה הערה 17) לפסוק ב דלעיל, שם הוא אומר בד"ה כי תבאו אל הארץ, אל גליל הגויים, ומוער שם (בהערה 3): ראה ישעיה (ח, כג), ולאפוקי עבר הירדן כדאיתא ב"תורת כהנים". וברש"י שם פירש: גליל הגוים - היא כל ארץ ישראל, שהיתה גוללת אליה כל הגוים, שהכל מתאוין לה ובאין לה לסחורה. (פ' בהר תש"ס)

5"והארץ לא תמכר לִצמתֻת...". לא ידעתי, מה מקומו של פסוק זה כאן ולא למעלה, בפרשת שיבת הקרקע לידי בעליה ביובל. ואולי יש לשאול בדיוק להיפך - מה עניינם של הפסוקים יט-כב באמצע ענייני היובל, שהרי פרשתו נמשכת מכאן ואילך. (פ' בהר בחקתי תשנ"ו)