ברכת אשר על התורה, ויקרא כו:יב

1רש"י ד"ה והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן וכו'. לא ידעתי, מה ראה רש"י להביא דברי חז"ל אלו שאינם נאמנים לפשוטו של מקרא, שהרי גן עדן אינו בעולם הזה, ואילו כל הברכות הכתובות כאן שייכות לעולם שעלי אדמות. (פ' בהר־בחקתי תשמ"ז) וראה "כלי יקר" על אתר שכתב כי דעתו של רש"י - בהבאת דברי חז"ל אלו - לסלק מעל תורתינו הקדושה כל טוען ומערער האומר יש לי מקום ללון ולומר: מאחר שלא נזכר בתורה עיקר השכר לנשמה, אם כן ודאי אין כח במצוות אלו להנחיל עושיהם השכר הנפשי לעולם הבא, ותכלית עשייתם אינו כי אם לקבל השכר בעולם הזה האחוז בחבלי בוז. וכבר נתעוררו על ספק זה שלמים וכן רבים ובאו בהיתר ספק זה שבע דעות... ואני באתי לקצר בכל היכולת ולסדרם פה כדי להסתים פי דוברי עתק על תורתינו הקדושה:

2הדעה האחת היא דעת הרמב"ם (הלכות תשובה ט, א): שכל אלו היעודים אינם עיקר השכר, וכל הרעות והטובות שנזכרו כאן בפרשה זו הם מדברים מענין הסרת המונעים לבד. ורצה לומר שאם תשמור מצוותי - אסיר ממך כל מונעים כמלחמות וחליים ורעב ויגון באופן שתוכל לעבוד את ה' בלא שום מונע, אבל עיקר השכר של העולם הבא אינו נזכר כאן כדי שיעבוד את בוראו לשמה, ולא מחמת השכר ההוא או מיראת העונש.

3הדעה השניה היא דעת ראב"ע (דברים לב, לט): התורה ניתנה לכל ולא לאחד לבדו, ודברי העולם הבא לא יבינו אחד מיני אלף כי עמוק הוא. ע"כ. ודעתו, לפי שקשה לצייר אותו שכר, כי הגשמי לא ישיג ענין הרוחני, על כן העלימה התורה דבר עמוק זה מן ההמון מרוב קוצר דעתם.

4הדעה השלישית היא דעת רבנו בחיי (ויקרא כו, ט): כל היעודים שבתורה הם למעלה מן הטבע, שאין זה דבר טבעי שירדו גשמים בזמן שעושין המצוות ויכלא הגשם מן הארץ כשאין עושין רצונו של מקום ברוך הוא. אמנם מה שתעלה הנפש למקום חוצבה זהו דבר טבעי אל הנשמה ואין זה בדרך פלא.

5הדעה הרביעית (דרשות הר"ן סוף דרוש ראשון ושורשה בספר הכוזרי א, קד-קיז) היא: לפי שבימים ההם היו כל העולם מכחישים השגחת ה' יתברך, והיו טוענים שכל הנעשה בעולם הכל בהכרח ולא ברצון, רצה הקב"ה לאמת פינת ההשגחה על ידי יעודים אלו אשר עיניהם הרואות שכל העושה רצון בוראו מושגח לטובה בכל ההשגחות הללו, ואילו היה מייעד להם השכר הרוחני עדיין ישארו בכפירה זו כי הרוצה לשקר ירחיק עדיו.

6הדעה החמישית (רס"ג אמונות ודעות ט, ב; רמב"ם מורה נבוכים ג, כח-לד) היא: קודם קבלת התורה היו עובדים כוכבים ומזלות והיו עושים להם עבודות מיוחדות כדי להמשיך מהם הברכה בתבואות ולהביא גשמים בעתם ושאר הצלחות הגוף, וכשנתן הקב"ה התורה ומנעם מן אותן עבודות, הוצרך להבטיחם שגם על ידי שמירת התורה יזכו לאותן יעודים, ועל ידי עבודות הכוכבים ומזלות יחסרו כל אלה. אבל חיי העולם הבא לא הוצרך ליעדם כי גם על ידי אותן עבודות לא היו מובטחים בו.

7הדעה הששית (כוזרי א, קטו) היא: מאחר שנאמר "והתהלכתי בתוככם" (כו, יב), "ונתתי משכני בתוככם" (שם, יא), שזהו דיבוק השכינה אל ישראל אפילו בעולם הזה שהנשמה נסתבכה עם החומר, קל וחומר שתהיה דביקה אל השכינה אחר הפרדה מן החומר. הנה כל מה שיעדו הדתות המזויפות אחר המות, יעדה התורה לנו גם בחיי העולם הזה והנבואה המצויה בינינו תוכיח.

8הדעה השביעית (רמב"ן דברים יא, יג; ספר העקרים ד, מ): כל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה כי העולם נידון אחר רובו, ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש בפני עצמו נידון שם על־פי מעשיו, ונרמזו במצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לכל איש מישראל.

9בשבעה דרכים אלו ינוסו הדוברות עתק על תורתינו הקדושה. ע"כ. וראה גם דברי ר"י אברבנאל (בראש הפרשה) שהאריך בסוגיה זו. וראה גם דברי מהר"ל בזה (תפארת ישראל פרק נח). הערת ר' חזקי פוקס שי': תשובה נוספת כתב הגרא"י קוק בספרו "אורות התורה" (ח, ה).