ברכת אשר על התורה, ויקרא ג:א

1"ואם זבח שלמים קרבנו". מתרגם אונקלוס: ואם נכסת קודשיא קורבניה. ע"כ. צריך עיון מה ענין הקדושה המיוחדת שבשלמים, לפי אונקלוס. ואין להניח, שהיא בשל העובדה ששלושת הנוגעים בדבר מקבלים חלק מן הזבח - המזבח, הכהן והבעלים, כפי שביקש לומר לי ר' יהודה גרינשפן שי'. (פ' ויקרא תשס"ג)

2והרי תשובתו של ר' רפאל בנימין פוזן שי': כל שמות הקרבנות מתורגמים כלשון הכתוב "עֲלָתָא", "מִנְחָתָא", "חֲטָּתָא", "אֲשָׁמָא", "תּוֹדְתָא", פרט לקרבן שלמים המתורגם "נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא". בטעם הדבר יש שפירשו ש"שְׁלָמִים" כולל עניינים רבים; לשון שלום, שלימות או גם תשלומים (עיין תו"כ, רש"י, רמב"ן ורשב"ם). ומכיוון שבארמית אין בכח "שלם" להביע את כל אלה, ואילו תרגם "נִכְסַת שַׁלְמִין " היה במשמעו רק שהם תמימים כמו "זכר תמים " (ויקרא א, ג) - "דְּכַר שְׁלִים ", לכן תרגם על־פי תכונת הקרבן "נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא", שמשמעו "שחיטת קדשים", כלומר קרבן הנשחט לשם קדשים בלבד (באורי אונקלוס).

3וייתכן גם טעם נוסף: הואיל וסתם זֶבַח נתייחד לקרבן שלמים, כגון "עֹלָה או זבח " (במדבר טו, ג), נמצא שהצירוף "זבח שלמים" הוא לשון כפול, דוגמת "עֲוֹן חַטָּאתִי" (תהלים לב, ה), "אַדְמַת עָפָר" (דניאל יב, ב) ורבים כמוהם. לכן, שלא לכפול את השם, תרגם " זֶבַח שְׁלָמִים " - " נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא ": "נִכְסַת" הוא תרגום "זֶבַח", והתוספת "קוּדְשַׁיָּא" קובעת שמדובר בשחיטת קרבן. (י"ט באדר ב' תשס"ג)