ברכת אשר על התורה, במדבר י:לג

1"וארון ברית ה' נֹסע לפניהם דרך שלשת ימים". כלומר ארון זה נוסע יחד עם בני גרשון ומררי שהקדימו את המחנה בשלושה ימים. רק נשארת השאלה, היכן נסע הענן המיישר להם את הדרך, לפני חלוצים אלה או לפני מחנה בני יהודה. (פ' בהעלתך תשנ"ז)

2"לתור להם מנוחה". חשבתי להראות מכאן שלשון תו"ר יכול להיות חיובי וגם שלילי, וראה תחילת פרשת שלח וסופה. אך שמתי לב שאונקלוס מתרגם בשלושה אופנים, לפי העניין. (פ' בהעלתך תשמ"ט)

3רש"י ד"ה דרך שלשת ימים, מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד וכו'. ד"ה וארון ברית ה' וגו', זה הארון היוצא עמהם למלחמה... ומקדים לפניהם דרך שלושת ימים, לתקן להם מקום חנייה. ע"כ. צריך לומר שהארון אף הוא הלך דרך זו של שלושה ימים ביום אחד, ותמוה שאין מעירים על כך. ומכל מקום נראה מכאן שהתרחק הארון מן המחנה מהלך של שלושה ימים, כדי לתור להם מנוחה, ושלא כסדר הקבוע של המסע - "ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנֹת" (למעלה ב, יז). וקשה לי: כלום ארון זה הלך בלא כל ליווי, ולוּ מפני הסכנה או מפני הכבוד? או שמא בדרך נס? ואם כך, הרי היה להם לבני ישראל סימן מוקדם לתחילת מסע חדש? ועוד: לא ידעתי כיצד היה הארון מרחיק לפניהם מהלך שלושת ימים באותם מסעות בהם היו הולכים מהלך יום אחד או מקצתו. וצריך עיון. ומן הראוי לציין שזהותו של הארון שכאן שנויה במחלוקת - לפי רש"י (על פי הספרי), לא היה זה הארון שעשה בצלאל (שמקומו היה תמיד בתוך המחנה), אלא הארון שעשה משה עוד לפני בצלאל כדי להכניס בו את הלוחות לפי שעה, ובו שמו אחר כך את שברי הלוחות, וארון זה היה יוצא עמהם למלחמה והיה 'תר להם מנוחה'. רמב"ן (בספר דברים י, ה) אינו מקבל דעה זו, ובעצם מחלוקת היא בירושלמי (שקלים פ"ו, ה"א). וראה אריכות דברים בנושא אצל ר"י אברבנאל על אתר. (פ' בהעלתך תשמ"ח) וראה מאמרו של הרב איתן שנדורפי שי' "ארון הברית - אחד או שניים" ("הדר העולם" עמ' 317).

4שם. מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד. ע"כ. והנה להלן (יא, א ד"ה רע באזני ה') שם רש"י בפי העם: אוי לנו, כמה לֻבַּטְנוּ בדרך הזה, שלושה ימים שלא נחנו מענוי הדרך, ולכאורה זה סותר את האמור כאן? וראה מה שכתבתי למעלה (בפסוק כט). ועוד: בד"ה ויחר אפו (להלן יא, א) שוב אומר רש"י: "אני הייתי מתכוון לטובתכם, שתכנסו לארץ מיד", כמו כאן? (פ' בהעלתך תש"ן)

5רשב"ם ד"ה דרך שלשת ימים, ...שלא חנו עד סוף ג, ומפני טורח הדרך וכו'. קשה לי על דבריו (בדומה למה שהוקשה לי למעלה ט, יז-כג): אם אמנם לא היתה מנוחה בלילה, אלא שהלכו ג' ימים מעת לעת, כיצד הקריבו קרבן תמיד, תוך כדי הליכה? ושמא נגד דברי רשב"ם אלו, כותב ריב"ש: "ובכל לילה היה הענן שוכן על הארון, שלא היו יכולים לילך שלושת ימים רצופים לילה ויום". והעיקר: יפים דברי רשב"ם כאן על תלונות בני ישראל (שבתחילת פרק יא) שלדבריו באו כתוצאה מהמסע המפרך (המתואר בסוף פרק י), ולא כדברי רש"י (להלן יא, א) - "ויהי העם כמתאֹננים - אין העם אלא רשעים". וראה להלן (כא, ד-ה), שם גם רש"י אומר שהתלונות באות כתוצאה מ"טורח הדרך". (פ' בהעלתך תשנ"ו)