ברכת אשר על התורה, במדבר יא:ד

1"והאספסף". צריך לבדוק ב"מנחת שי", כיצד זה שהאל"ף בלא תנועה. (פ' בהעלתך תשנ"ט) הערת הרב יחזקאל פייגלין שי': העובדה שהמילה "אספסוף" יחידאית במקרא מקהה קצת את השאלה. וחזקוני הרגיש בזה וכתב: כתיב אל"ף ולא קרי. והוסיף ר' חזקי פוקס שי': "מנחת שי" אינו מבאר, אך מציין שבמסורה גדולה שבדפוס ונציה (יחזקאל א, א) מילה זו נמנית עם מ"ח תיבות במקרא שבאמצען אל"ף ללא תנועה, ומוסיף שכך כתב גם הרמ"ה.

2רש"י ד"ה מי יאכלנו בשר, וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר, "וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר" (שמות יב, לח) וכו'. למה אין רש"י שואל מהשְׂלָיו שהיה להם כל ערב? (פ' בהעלתך תשנ"א) וראה רש"י במסכת ערכין (טו ע"ב ד"ה בשליו ראשון). לדבריו, השליו הראשון לא פסק כל שנות המדבר, ותלונתם כעת באה מפני שהתאוו ליותר. ורמב"ן בספר שמות (טז, יב) כתב שהשליו לא היה בא להם לשובע כמו המן, ויתכן שרק גדוליהם היו לוקטים אותו, או שהיה מזדמן לחסידים שבהם, וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו. ולפי תוספות (שם ד"ה התאוו) השליו הראשון פסק להם לאחר זמן, ולכן בכו והתאוו שנית לבשר. וראה מש"כ בספר שמות (טז, יג).

3"...מי יאכלנו בשר. זכרנו את הדגה" וגו'. לא ידעתי במה קשורים הגעגועים לדגה וכו' והדרישה לבשר, אלא אם כן נאמר (וזה קצת קשה בגין התחביר) שהעלו זכרונות (הזויים) על תפריט מגוון למדי שהיה נחלתם במצרים, לעומת התפריט החד־גוני העכשווי - "אין כל, בלתי אל המן עינינו". (פ' בהעלתך תשס"ו) וראה רבנו בחיי (לפסוק ה) שכתב: היו מבזים המזון הנכבד שהיה להם במן, וכדי להוציא עליו דיבה היו מביאין ראיה מהפירות הפחותים שהיו להם חינם... וכן מה שהזכיר הדגה וכו'.