ברכת אשר על התורה, במדבר יב:א
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 12:1
Open in the reader →1רש"י ד"ה ותדבר, אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה וכו'. אכן הדיבור שכאן קשה הוא, אבל קשה לי: וכי כל "וידבר ה' אל משה לאמר" הוא לשון קשה, ולהיפך, כל "ויאמר ה'" הוא לשון תחנונים? צריך לבדוק את כל המקומות שבהם מקפידים חז"ל על "כלל" זה ולהגיע למסקנה. דְבר הצורך בבדיקה מעין זו נתעורר אצלי בשעת לימוד עם נתנאל משה שי'. (פ' בהעלתך תשמ"ח) וראה רא"ם בספר ויקרא (י, יט). לדבריו, לשון דיבור הוא לשון קשה רק כשאין אחריו לשון אמירה.
2"על אֹדות האשה הכֻּשִׁית". במדרש "שוחר טוב" (סוף פרשה ז) כתוב: "וכי כושית היתה? אלא כושית במעשיה כושית בשמה. יש אשה כשרה ואינה נאה, ויש נאה ואינה כשרה, אבל צפורה נאה וכשרה. יש נאה בפני אחרים ואינה נאה בפני בעלה, או נאה בפני בעלה ואינה נאה בפני אחרים, אבל צפורה נאה בפני בעלה ונאה בפני הכל". (פ' פינחס תשמ"ז)
3רש"י ד"ה כֻּשִׁית, בגימטריא יפת מראה. ע"כ. זה היה יפה יותר, אילו היה מדויק, שכן מכיוון ש"כשית" כתוב חסר, חסרות ו' יחידות יופי. (פ' בהעלתך תשנ"ה) וראה "בעל הטורים" שלמד מעין זה מלשון הפסוק שלפני כן - האשה "הכשית" (בתוספת ה"א), ועם הכולל יוצא 736.
4רש"י ד"ה כי אשה כֻּשִׁית לקח, מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה... אבל זאת נאה בכל. ע"כ. היכן או כיצד היות נאה בכל רמוז כאן? (פ' בהעלתך תשנ"ד) ברא"ם על אתר מבואר שנאמר פעמיים "כשית" בפסוקנו. אחת כנגד יופיה והשניה כנגד מעשיה, להגיד שמושלמת היתה בכל.
5רש"י ד"ה כי אשה כשית לקח, ועתה גרשה. ע"כ. וקשה, שהרי לא עתה כי אם במתן תורה כבר גירשה, ולמה לו לרש"י להוסיף "עתה"? (פ' בהעלתך תשנ"ב)
6רשב"ם ד"ה כי אשה כשית לקח, כדכתיב בדברי הימים דמשה רבנו מלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה וכו'. לא ידוע לי לאיזה ספר "דברי הימים" מתכוון כאן רשב"ם, אך בוודאי לא זה שבכ"ד הספרים. (פ' בהעלתך תשנ"ו) ובהערה עד ברשב"ם שבהוצאת חורב כתוב: "דברי הימים" דמשה רבנו הוא אוסף מדרשים מימי הבינים שכולל בתוכו מדרשים מקובלים וגם כאלה שאינם מקובלים. עיין שם. הערת הרב יחזקאל פייגלין שי': בהקשר זה יש לציין לדברי ראב"ע אודות ספר "דברי הימים" זה, וכה דבריו (שמות ב, כב): ואשר כתוב ב"דברי הימים" דמשה אל תאמין. וכלל אומר לך, כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה. וככה ספר "זרובבל", וגם ספר "אלדד הדני" והדומה להם. ע"כ. ועוד כתב (שם ד, כ): ואל תסמוך אל "דברי הימים" של משה, כי הבל כל הכתוב בו. ע"כ.
7מפסוקים אלו נשמע שצריך לבאר לשון 'לדבר ב' על פי ההקשר, והרי לשון הכתוב: (בפסוק א) "ותדבר... על אדות" - כמשמעו; (בפסוק ב) "הרק אך במשה דבר... הלא גם בנו דבר" - במשמע אל; (בפסוק ו) "אדבר בו" - במשמע אל; (בפסוק ח) "אדבר בו" - במשמע אל, "לדבר בעבדי במשה" - במשמע על אדות. עדיין לא ראיתי מי שיעיר על כך. (פ' בהעלתך תשס"א)