ברכת אשר על התורה, במדבר יב:ד

1"...צאו שלשתכם אל אהל מועד". לשון 'צאו אל' תמוה במקצת, שכן בדרך כלל אין יוצאים אל אלא באים אל. וצריך עיון. (פ' בהעלתך תשנ"ד)

2רש"י ד"ה פתאֹם, ...והיו צועקים מים מים וכו'. התיאור הזה תמוה למדי, שכן הצעקה 'מים מים' אינה עשויה לעזור, שהרי צריכים למקוה טהרה ולא סתם מים, וגם אחר שיטבלו עדיין הם טבולי יום עד שיעריב היום ויטהרו וטבולי יום אסורים להכנס למחנה שכינה. וצריך עיון. (פ' בהעלתך תשנ"א) וראה "תולדות אדם" על הספרי, שבאותה שעה היו מוכנים למסע, וכמו שמוכח מסוף הפרשה (פסוק טו) שלא התעכבו עוד שם אלא לכבודה של מרים, וכבר גללו את הפרוכות ובטל דין המחנות והותרו כל הטמאים להכנס לשם, כדברי רבי אליעזר (מנחות צה ע"א). הערת ר' זאב נוימן שי': מעניינים בהקשר זה דברי חז"ל במסכת חגיגה (יד ע"ב): תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו 'מים מים'! משום שנאמר: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז).

3רש"י ד"ה צאו שלשתכם, מגיד ששלשתן נקראו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאוזן לשמוע. ע"כ. רש"י מפרש כאן על פי הספרי, שהקריאה היתה בדרך ניסית, אף כי אין הכרח בכך, שהרי אפשר להבין כפשוטו - "צאו שלשתכם" הוא לשון דיבורו יתברך. ואף אם תאמר, שלא היו ביחד באותה השעה, כלומר משה רבנו ע"ה לא היה עם אהרן ומרים, וכפי שמשתמע מן הפסוק הבא (וראה רש"י ד"ה ויקרא אהרן ומרים בפסוק ה), עדיין אין הכרח לומר שהקריאה לשלושתם היתה בו־זמנית, כדברי רש"י. וצריך עיון. (פ' בהעלתך תשמ"ח) הערת ר' שמואל עמנואל שי': יתכן שרש"י כתב מה שכתב בגלל שהמילה "שלשתכם" לכאורה מיותרת.