ברכת אשר על התורה, במדבר יד:כד
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 14:24
Open in the reader →1"ועבדי כלב" וגו'. אין להקשות קושיות על מעשי הבורא ב"ה, אך מותר ואולי אף צריך לטרוח להבינם, ועל כן אני שואל: (א) למה הוציא רק את כלב בן יפונה מן הגזירה ואינו מזכיר גם את יהושע? (ב) הרבותא בכך ששני אלה לא ימותו, יוצאת מתוך נקודת הנחה שאף הם היו בני למעלה מעשרים ופחות משישים, ועלי לבדוק אם אכן כך היה. (ג) קשה מזה היא עצם הגזירה שנגזרה על כל יוצאי הצבא כולם, והרי לכאורה יש כאן הגבלה - "כי כל האנשים הרֹאים את כבֹדי" וגו' (במדבר יד, כב), ואין להניח שהיתה כאן אחדות־דעים מוחלטת שכזו שלא נמצא אף צדיק מאמין אחד ביניהם. (פ' שלח תשמ"ה) באשר לשאלה (א). לפי חזקוני על אתר לא נזכר כאן יהושע, לפי שאין גמולו דומה לשל כלב; כלב זכה רק בירושת הארץ ויהושע זכה גם לעמוד במקומו של משה. לפי ראב"ע נזכר כלב לבד בזכות מעשהו, שהִסָּה את העם. וראה "אור החיים" הק' על אתר שכתב: הגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עִם המרגלים, אף על פי כן זה היה לו סיבה - תפילת משה הצילתו מיצר הרע ומכוחותיו שהם המרגלים, לבל יטעוהו. מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה ותחל רוח רעה לפעמו... והוא השלים ומילא אחרי חלק ה'... אשר על כן זכה כלב שיקרא עבד ה' כמשה רבנו עליו השלום. עיין שם עוד. הערת הגר"א נבנצל שליט"א: גם יהושע בן נון נקרא "עבד ה'" (יהושע כד, כט; שופטים ב, ח).
2באשר לשאלה (ב) מפורש בספר יהושע (יד, ז) שכלב היה אז בן ארבעים שנה. לגבי יהושע נאמר ב"סדר עולם רבה" (פרק יג) שהנהיג את ישראל עשרים ושמונה שנה. כיון שנפטר בהיותו בן מאה ועשר שנים, הרי שבזמן שליחותו לרגל את הארץ היה בן ארבעים ושתיים שנה, שכן אם נוריד עשרים ושמונה שנות הנהגה ועוד ארבעים שנות מדבר משנותיו נגיע לארבעים ושתיים.
3ובאשר לשאלה (ג) ראה "אור החיים" הק' (בפסוק לח) שמדייק מדברי הגמרא במסכת בבא בתרא (קכא ע"ב) שאף הצדיקים לא ניצלו מגזירה זו, אלא אלו שהיו פחותים מבני עשרים או בני למעלה משישים שנה.
4רש"י ד"ה רוח אחרת, שתי רוחות, אחת בפה ואחת בלב וכו'. מעניין שהציונים לשבח לאורך כל הפרשה, כמו כאן, שמורים לכלב בן יפונה, ואילו יהושע אינו זוכה לכל הערה טובה. (פ' שלח תשנ"ה) וראה מש"כ למעלה (יג, כב).
5שם. ...ובלבו היה לומר האמת וכו'. קשה לי, והרי גם האחרים לא שיקרו באשר לעובדות, אלא הערכת המצב שלהם היתה שונה, ולכאורה חטאם היה בחוסר אמונה בהבטחת ה', אמונה שיש לה מקום גם בהכרעות פוליטיות. (פ' שלח תשמ"ז)
6וראה רמב"ן בריש פרשת שלח. (פ' שלח תשמ"ח)
7ואולי באמת לדבר זה מתכוון לשון "רוח אחרת", כלומר אינטרפרטאציה אחרת, אמונית, של העובדות היבשות שלגביהן אין מקום למחלוקת. (פ' שלח תשנ"א)
8רש"י ד"ה יורשנה, כתרגומו - יתרכינה וכו'. כלומר יגרשנה. ואולם לפי זה קשה - הכינוי "נה", על מה מוסב. והרי לא שייך לומר יגרש את הארץ או חלק ממנה. (פ' שלח תשנ"ט) הערת הרב איתן שנדורפי שי': לפי רש"י המילה "והורשתם" בבנין הפעיל תמיד משמעותה גירוש, אף על פי שהפסוק מתיחס לארץ ולא ליושבי הארץ. רק כאשר כתוב "יירשנה", בבנין קל, אז המשמעות היא כיבוש. כעין זה כתב רש"י במקומות נוספים (עיין רש"י למעלה בפסוק יב ולהלן לב, לט; בספר שמות לד, כד; ובספר דברים ב, כד ו־לא, ושם כח, מב). יש לציין שהמקום היחיד בו כתב רש"י בפירוש שלשון הורשה משמעותה גירושין הוא רק להלן (לג, נב), בשאר המקומות כתב רק לשון 'תירוכין' וכדומה, אך לא ביאר מה משמעותה של המילה תירוכין. נראה שרש"י הסתמך על כך שהמילה תירוכין ונטיותיה מופיעה באונקלוס כמעט בכל מקום בו מופיע בתורה השורש גר"ש (ראה בראשית ג, כד; ד, יד; כא, י; ועוד).