ברכת אשר על התורה, במדבר טז:כט

1"אם כמות כל האדם ימתון אלה" וגו'. מכתוב זה וגם מאלה שאחריו לא ברור, כיצד הומת קרח, אם נשרף עם מקריבי הקטורת ואם נבלע באדמה. (פ' דברים תשמ"ז)

2לכאורה נענשו שלוש קבוצות בנפרד - דתן ואבירם ונשיהם וטפם נבלעו, מאתיים וחמישים האיש מקטירי הקטורת נשרפו, ועל קרח לא מדובר כאן כלל, וכאמור לא ברור כיצד נענש. (פ' קרח תש"ן, ערב הנסיעה לתורכיה)

3והנה דברי תורה עניים במקום אחד וכו', ראה להלן (כו, י), ולפי זה היו בסך הכל שתי קבוצות - קרח, דתן ואבירם ומשפחותיהם מזה, ומאתיים וחמישים האיש מזה, כמובן מלבד אלה שמתו במגיפה. (פ' קרח תשנ"ט)

4וראה "דעת מקרא" לפסוק כז שכתב: ודתן ואבירם יצאו נצבים - ...במעשה זה לא נזכר קרח, וגם בפסוק לב לא נאמר בפירוש שהאדמה בלעה אותו, אבל לגבי הפרט השני הזה יש לנו עוד פסוק: "ותבלע אֹתם ואת קרח... ובני קרח לא מתו" (להלן כו, י-יא). וכבר העירונו, שבדרך כלל הפסוק סומך על מה שכתוב בפרשה השניה. זאת ועוד, כאן הודגשו דתן ואבירם בלבד, שרק הם הרהיבו עז בנפשם, גם ברגעם האחרון, לעמוד במרים. קרח לא נהג כך, ולכן לא כלל אותו הכתוב במותו עם דתן ואבירם. אמנם חטאו גדול מאוד - כמחטיא את הרבים. ע"כ. (פ' קרח תשמ"ט)

5וכיון שמקרא מלא דיבר הכתוב, קשה לי להבין, כיצד יכולה להיות מחלוקת על אופן מותו של קרח (עיין סנהדרין קי ע"א). לפי רבי יוחנן - קרח לא היה מן הבלועים באדמה ולא מן חמישים ומאתים איש השרופין באש, אלא במגפה מת. זה שהוא לא היה מן הבלועין מוכח ממה שכתוב "ואת כל האדם אשר לקרח" (פסוק לב) - ולא קרח עצמו. וזה שהוא לא היה מן השרופין מוכח ממה שכתוב: "באכֹל האש את חמשים ומאתים איש" (כו, י) - גם כאן משמע שרק הם נשרפו ולא קרח עצמו. בברייתא, לעומת זאת, שנו שקרח היה מן השרופין והבלועין, כלומר נשרפה נשמתו ואחר כך התגלגל למקום שבו נבלעו אנשיו ונבלע עמהם. זה שהיה מן הבלועים, מוכח ממה שכתוב (להלן כו, י) "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אֹתם ואת קרח". וזה שהיה מן השרופין מוכח ממה שכתוב (בפסוק לה) "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת", וגם קרח נשרף אתם, שהרי גם הוא היה ממקריבי הקטורת. לפי רבי יוחנן הסובר שקרח לא נבלע באדמה עם אנשיו, אלא מת במגפה, יש לחלק את הפסוק (להלן כו, י) כך: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אֹתם; ואת קרח במות העדה". כלומר קרח מת באותה מיתה שמתו העדה למחרת, דהיינו במגפה (רש"י שם). (פ' קרח תש"ס)

6רשב"ם ד"ה לא ה' שלחני, אלא עשיתים מדעתי, שצויתים להקטיר קטורת. ע"כ. קשה לי מה ראה לצמצם את העניין לגבי קטורת בלבד, ולא לגבי מינויו של אהרן לכהן גדול? (פ' קרח תשמ"ח) וראה ביאורו של הרב מאיר יצחק לוקשין בפירוש הרשב"ם של מהדורת חורב, שכתב: רשב"ם מבין את הפסוק שלנו בצורה ייחודית. כדי להבין את פירושו לפסוק זה צריכים לקרוא אותו ביחד עם פירושו לפסוק ל, ולהלן (יז, ו). לרוב מבינים את הביטוי "אם כמות כל האדם ימֻתון אלה" כאומר: אם אנשים אלה ימשיכו לחיות אחרי שיקטירו את הקטורת, ורק כעבור שנים הם ימותו כמו שבני אדם אחרים מתים. לעומת זאת הסברו של רשב"ם מניח שאדם שמקטיר קטורת ללא רשות עלול למות מיד. לכן חשש משה שהעם יאשים אותו במיתתם של כל האנשים שנתבקשו על ידו להקטיר קטורת. לכך אמר משה: "אם כמות כל האדם ימֻתון אלה", כלומר: אם האנשים האלה ימותו במיתה שהיינו מצפים שימותו בה אלה שמקטירים קטורת ללא רשות, אזי אפשר להאשים אותי על שהכנסתי אותם לסכנה זו. אבל "אם בריאה יברא ה'", כלומר: אם הקב"ה יהרוג את החוטאים האלה בצורה שונה שאין לה תקדים, אזי, אומר משה, תדעו שלא אני אחראי למותם.