ברכת אשר על התורה, במדבר יז:י
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 17:10
Open in the reader →1"הרֹמו מתוך העדה הזאת" וגו'. מסתבר ש"עדה" שכאן במשמע כל עם ישראל, ולא ברור, מי הם אלו שנועדו למות, מי מהם מת ומי ניצל בידי אהרן. (פ' קרח תשנ"ד)
2ואם כדברי ראב"ע בפירושו (הרֹמו - שישבו במקום המרומם במחנה הלוים, והוא האוהל) הרי לכאורה קשה לשון "מתוך" ששייך דווקא במיעוט הנפרד מתוך רוב. (פ' קרח תשס"ד) וראה "אור החיים" הק'. לדבריו, ציווי זה איננו מופנה למשה ואהרן, אלא לשאר העם שלא נמנו בין המלינים. וכיון שהיו בכלל גזירת המרגלים, היה עליהם להתרחק לבל תפגע בהם מידת הדין. ובאשר לשאלה מי מת, ראה דברי רש"י להלן (סוף פסוק יג) שכתב: "אמר הקב"ה, תראו שעוצר מגפה הוא (הקטורת) והחטא הוא הממית". כלומר החוטאים מתו. ולפי רש"ר הירש הציווי מופנה למשה ואהרן. עיין שם.
3"...ויפלו על פניהם". לא ברור מיהם שנפלו, וגם לא ברור לשם מה נפלו. באשר לשאלה האחרונה, כבר השלים תרגום יונתן בן עוזיאל: ואתרכינו בצלו על אפיהון. וראב"ע אומר בקיצור: להתפלל, וכך מסתבר. השאלה מי התפללו, לשון רבים אחר שה' דיבר אל משה בלבד, קשה יותר, שאם תאמר משה ואהרן, כרגיל בכגון דא, הרי לא עת תפילה היא זו כשצריך לרוץ ולמהר להציל בעזרת הקטורת. ואם הכוונה לעם בכללו, הרי הנגף לא החל עדיין, ומניין ידעו שנשקפת סכנה? (פ' קרח תשנ"ו) וראה רש"ר הירש שכתב: אמר ה' למשה: אם רצונכם בכך, הסתלקו מכאן ואכלה את ההמון המתקומם נגדכם. אך הם לא הסתלקו אלא "ויפלו על פניהם לפני ה'". הם לא פעלו על פי הכוונה שההמון המתקומם ייחס להם, לא תבעו את מות מעליביהם ולא הסכימו להיות שליחי המוות בעם ה'. אלא אהרן רץ אל תוך הקהל שכבר היה מקודש למוות; בקטורת העולה אל ה' הוא ביטא התמסרות לה' בלב ונפש, וכך עמד בין המתים ובין החיים כמכפר וכמציל. ע"כ. הערת ר' שמואל עמנואל שי': לא קשה התמיהה "הרי לא עת תפילה היא זו כשצריך לרוץ ולמהר להציל בעזרת הקטורת", כי הפסוק הזה כתוב לפני הפסוק "כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף", דהיינו לפני שידעו שיש צורך לרוץ ולמהר להציל בעזרת הקטורת.