ברכת אשר על התורה, במדבר יז:יג

1רש"י ד"ה ויעמד בין המתים וגו', אחז את המלאך והעמידו על כורחו וכו'. הסבת הפועל "ויעמד" על המלאך, ושלא כיתר הפעלים שבפסוק - "וירץ... ויתן... ויכפר" המוסבים בלא ספק על אהרן - קשה למדי. (פ' קרח תשמ"ט) וראה "נחלת יעקב". לדבריו, הוקשה לרש"י: מה מקום לעמידה זו לאחר שכבר נאמר "ויכפר על העם". הערת ר' שמואל עמנואל שי': לעניות דעתי רש"י לא הסב את הפועל "ויעמד" על המלאך, ומה שאומר "והעמידו" לא מתייחס למילה "ויעמד".

2לא ידעתי מדוע בויכוח בין אהרן ובין המלאך, המתואר כאן כל כך יפה, אין רש"י שם בפי המלאך את הכלל המתבקש "דברי הרב ודברי התלמיד" וכו'. (פ' קרח תשנ"ח)

3ובהמשך - "וזהו שנאמר 'וישב אהרן אל משה'". קשה לי, הרי מכאן שלא אל ה' כי אם אל משה חזר אהרן, והרי לא משה יכול להכריע בוויכוח כזה. (פ' קרח תשנ"ט)

4שם. ...דבר אחר, למה בקטורת וכו'. לפי זה בא המעשה ללמד שלא הקטורת ממיתה, כי אם החטא ממית, דהיינו לקח כולל שכלל אינו קשור לעניין קרח ועדתו.

5ואולם שתי שאלות נותרו לי בפרשה זו: (א) כיצד מונעים מהקב"ה לעשות רצונו - להמית בעם - באמצעי פיזי? (ב) "בין המתים ובין החיים" - משמע כאילו מלאך המוות החל מלאכתו בקצה המחנה והתקדם משם לכיוון מרכזו, ומשקטל י"ד אלפים ושבע מאות נפש, נעצר על ידי אהרן. תמונה זו אמנם משתמעת מפשוטו של מקרא, אך היא קצת תמוהה. (פ' קרח תשנ"ו, תש"ס) באשר לשאלה (א) ישנם דפוסים (כמו "מקראות גדולות") בהם באה תוספת בתוך סוגריים, וזו לשונה: רצונו לומר כשניתן רשות למשחית אז אין מבחין בין טוב לרע, ועל מה שמוסיף מדיליה יש תיקון בקטרת, אבל מה שגזר הקב"ה בהדיא - אין חכמה ותבונה. ובאשר לשאלה (ב) ראה "גור אריה". לדבריו, מכח שאלה זו למדו חז"ל שהמילה "ויעמד" מוסבת על מלאך המוות, שהוא היה עומד בין המתים ובין החיים, כלומר שנעצר ביניהם, מי שמת - מת, ומי שנותר חי - לא היה מלאך המוות רשאי להמיתו. ע"כ. ואין לפרש שהמילה "ויעמד" מוסבת על אהרן, שעמד אהרן בין המתים והחיים, שהרי בכל מקום היו מתים וחיים מעורבים יחד, כדרך מגפה שמתים בה אנשים שונים במקומות שונים.