ברכת אשר על התורה, במדבר יז:כז

1"...הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו". אונקלוס מתרגם - "...קטילת חרבא... בלעת ארעא... מיתו במותנא". מסתבר שהראשון מוסב על חללי הקרב עם העמלקי והכנעני (יד, מה), השני על קרח ועדתו, והשלישי - פתוח! אך קצת קשה, למה מרחיק כל כך לחזור אחורה ואינו מסב "גוענו" על מאתים וחמישים השרופים, מקריבי הקטורת (ראה תרגום יונתן בן עוזיאל). (פ' קרח תשמ"ט) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': שני קשיים בפסוק: כפל לשון "גוענו, אבדנו" וגם אי דיוק "כֻּלָּנוּ אבדנו". פתרונו של אונקלוס הוא בתרגמו "הן מאתנו הרגה החרב, הן מאתנו בלעה הארץ, הן מאתנו מתו במגיפה", כדרכו בכל מקום להבחין במה שנראה ככפל העניין במילים שונות.

2לפי תרגומו הרי כאן שלוש תלונות על המאורעות שבאו עליהם לפני זמן קצר: "בחרב" רומז למעפילים, ככתוב "אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם... וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה'... וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר... וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה" (במדבר יד, מב-מה), בליעת הארץ - משפחות קֹרח דתן ואבירם, מגיפה - הם המתלוננים "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" שבסופם נאמר "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת" (פסוקים ו, יד).

3ולא הזכיר את הנשרפים, אם משום שכאן נאמרה תלונה כללית מפי העם "גוענו, אבדנו" בעוד שהנשרפים היו מאתים וחמישים איש בלבד וגם היו אנשי מַעֲלָה, או משום שהנשרפים נכללו בתלונה שבפסוק הבא "כל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אל משכן ה' יָמוּת" ("לחם ושמלה" ו"באורי אונקלוס").

4אמנם לדעת "פענח רזא" אונקלוס רמז לנשרפים: "ומה שמתרגם הָא מִנַּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא חרבו של מקום קאמר שהוא האש", ובדומה לו כתב גם רבנו בחיי.

5אבל אין זו דעת התוספות (בבא בתרא קיט ע"א ד"ה הא דהוו) שפירשו גם הם "קְטֵילַת חַרְבָּא" על המעפילים, כדברינו.

6ומסתבר שאונקלוס מפרש " כֻּלָּנוּ אבדנו" כגוזמה במשמע: רבים מאוד מאתנו, וכן תרגם יונתן בן עוזיאל "כאילו אבדנא כולנא". "וזה מרומז בהִשנות לשון מִנַּנָא שלש פעמים" ("באורי אונקלוס"). (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)