ברכת אשר על התורה, במדבר ב:ב
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 2:2
Open in the reader →1רש"י ד"ה באֹתֹת, ...צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן וכו'. ושלא כדברי רש"י ז"ל למעלה (א, נב ד"ה איש על דגלו): ...שלשה שבטים לכל דגל. ע"כ. כלומר כאן מדובר בדגל השבטי, ולמעלה בדגלו של מחנה בן שלושה שבטים. וזה קשה כי מן הפסוקים הסמוכים נראה שמדובר בדגלי המחנות שהיו ארבעה ולא בדגלי השבטים. (פ' במדבר תשל"ב) וראה "לפשוטו של רש"י". לדבריו, קושי זה הביא את רש"י להביא פירוש נוסף.
2וראה בספר דברים (לב, י) רש"י ד"ה יסבבנהו, ...וארבעה דגלים לארבע רוחות. ע"כ. כלומר דגל למחנה, דהיינו ארבעה דגלים. (פ' האזינו תשמ"ו)
3וניסוח דברי רש"י: כל דגל יהיה לו אות וכו' קצת קשה, כי מה זה דגל כשאין בו אות כלשהו. אבל לפי פירוש רש"י בשיר השירים (ב, ד) שדגל הוא קבוצה, אתי שפיר. ולשון רש"י בהמשך: כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך וכו', גם היא קשה. כלום כל אחד ידע את צבע שבטו בחושן כל כך יפה, עד שזה יהיה האות? והרי גוון אבני החושן לכאורה לא היה מובהק כל כך, וכבר מן הטעם הפשוט שאין בו צבעי־יסוד. וראה מאמרו של דב גינזבורג על אבני החושן שיסופח לחומש "דעת מקרא", שמות ("לזהות המינרלוגית של אבני־החושן"). (פ' במדבר תש"ן)
4גם מדברי רשב"ם על אתר משמע שדגל ואות דברים נפרדים הם: "סימן היה בנס של כל דגל"! כלומר המילה "נס" מתארת את מה שנקרא דגל בעברית מודרנית, והמילה "דגל" מתארת יחידה של שלושה שבטים שנוסעים יחד במדבר סיני. אך לפי זה לשונו של רש"י בריש הדיבור קשה: מה פירוש "תלויה בו", במה? (פ' במדבר תשנ"ו)
5וראה פירושו של "העמק דבר" ש"אֹתֹת" הם סימנים לבתי־האב ולהם דגלים משלהם, כלומר שלושה סוגי דגלים היו. ומכל מקום, בעוד צבעם וסמליהם של דגלי השבטים מתוארים בדברי חז"ל, לא מצאתי מי נדרש לשאלה: מה היה צבעם של דגלי המחנות? (פ' במדבר תשנ"ח) וראה דברי חזקוני על אתר שכתב: בדגלים היה כתוב אותיות של שמות האבות, וכיצד היו כתובות? בדגל ראובן היה כתוב [אותיות] אי"י, בשני בצ"ע, בשלישי רח"ק, ברביעי מק"ב, ראשונות שבתיבות הם אברם, השניות יצחק, השלישית יעקב, והענן היה מסכך על ישראל כמין ה"א דאברהם. (הראני הרב איתן שנדורפי שי')
6שם. ...באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים... ישאוהו מן המזרח וכו'. תמיד התקשיתי בהבנת תמונה זו. מתחילה חשבתי שהכוונה לציין את סדר האחיזה במיטה בשעת חניה, ואילו ההליכה היתה באותה המתכונת בלא הקפדה על רוחות השמים. כלומר יהודה הלך לפעמים בראש ולפעמים בסוף. אך מפסוק ט דלהלן לא משמע כך. (פ' במדבר תשנ"ז) וראה מה שכתבתי להלן (בפסוק ט).
7רש"י ד"ה מנגד, ...שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו. ע"כ. מוטב היה לגרוס ומשה וכו', כי אז ברורה יותר תכליתו של הסיפא - לומר שמשה ואהרן והלויים חנו מסביב למשכן, קרובים מארבע המחנות. בלא הו"ו אין משמעו של הסיפא ברור. ואכן בדפו"ר באה ו"ו. (פ' במדבר תשנ"ב)
8בעל הטורים ד"ה איש על דגלו באתת, שיעקב רמז להם מי יהיה ראש דגל, שכל מי שדבר עמו לנוכח, היה ראש דגל, כמו "ראובן בכורי אתה", "יהודה אתה יודוך אחיך", יוסף "מאל אביך ויעזרך", דן "לישועתך קויתי ה'". באשר לדן - כאן נאמן "בעל הטורים" לפירושו בספר בראשית (מט, טז), ש"לישועתך" מוסב על דן (להושיעך קויתי) ולא על הקב"ה. וכן ברשב"ם וראב"ע שם. (פ' במדבר תשנ"ו) ובספר "מציון מכלל יופי" (עמ' סב) העיר הגר"א נבנצל שליט"א: נמצא טעם טיפחא תחת תיבת "לישועתך" שהוא - היינו טיפחא - טעם מפסיק מתיבה שלאחריו. ולפי זה משמעות הקרא כן היא - "לישועתך", היינו לישועתו של שבט דן, ובשביל ישועתו קויתי לה'. (הראני ר' גרשון באס שי')