ברכת אשר על התורה, במדבר כא:ה

1רש"י ד"ה באלהים ובמשה, השוו עבד לקונו. ע"כ. כלומר מלבד התלוננותם הוסיפו לחטוא בכך שהשוו את משה לאדוניו. אך צריך גם להשוות עם "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא), שאף שם יש השוואה כזאת, אף כי בצירוף התיבה "עבדו". (פ' חקת תשנ"א)

2רש"י ד"ה בלחם הקלקל, ...אמרו, עתיד המן הזה שיתפח במעינו וכו'. אלו דברי חז"ל (עבודה זרה ה ע"א-ע"ב, וראה רש"י שם). וקשה לי: כיצד אפשר לומר דבר כזה אחרי התנסות ממושכת כל כך באכילת המן? אילו יוחס להם הדבר סמוך לירידת המן הראשונה, ניחא, אבל אחר שנים רבות כל כך - והרי זה אחר מות אהרן? אכן קשה! (פ' חקת תשמ"ב)

3וקשה להניח שהדרשן רוצה לייחס לישראל כאן איזה קטרוג רחוק שאינו אמיתי אלא בא לשם קטרוג בלבד, כי לכאורה אין הסיטואציה מצדיקה דבר כזה. ושאלתי אתמול את ר' בנציון קריגר שי' (בשעת ביקור חולים) ור' מרדכי אליהו בראלי שי', וגם את ר' מאיר ברכפלד שי' (כשביקרנו אצלם לברכם על קנייתם בית בארץ ישראל), אך תשובה לא קיבלתי. (פ' חקת תשנ"א) לשאלה זו נדרש הרב אהרן ישעיה רוטר בספרו "שערי אהרן". לדבריו, חששם היה שכשם שפסקו מהם ענני הכבוד ובאר המים במיתת מרים ואהרן, כך יפסק נס המן במיתת משה ואז יתפח במעיהם כל מה שאכלו ברבות השנים.