ברכת אשר על התורה, במדבר כא:ח

1רש"י ד"ה כל הנשוך, ...היה נזוק ומתנוונה והולך, אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית וכו'. לא ידעתי מה שייכת כאן נשיכת כלב או חמור, כשהמגיפה היא בנשיכת נחשים! ולשון מתנוונה לכאורה כמו מִתְנַוֵן. (פ' חקת תשנ"א) וראה ירושלמי למסכת ראש השנה (פ"ג, ה"ט) שמדייק בלשון הכתוב - "והיה הנשוך" אין כתיב כאן, אלא " כל הנשוך" - אפילו נשיכת כלב, אפילו נשיכת נחש. הערת הרב איתן שנדורפי שי': וראה "באר בשדה" שכתב: ויש לומר דמוציאי דיבה וכפויי טובה היו העם והם הערב רב ובהם שלטו הנחשים, אבל ישראל ששמעו ולא מיחו בהם נענשו בעונש קל בנשיכת כלב וחמור... ולא כעונש החוטא עצמו.

2שם. ...לכך נאמר כאן "וראה אתו" - ראיה בעלמא, ובנשיכת הנחש נאמר "והביט" וכו'. ההבחנה בין ראיה להבטה אינה מובנת לי. אם הקב"ה אומר "יראה", סימן הוא שדי בכך, אם כן כיצד דורשים חז"ל מהפסוק המתאר את ההתרחשות בשטח שלננשכים על ידי נחש נדרשה הבטה, שהיא ממוקדת יותר? וצריך עיון. (פ' חקת תשנ"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': ראה "העמק דבר" שעמד על זה וכתב "דבדבר ה' כתיב 'והיה כל הנשוך', דמשמעו, אפילו קטנים שאינם בר עונשים, אלא משום בעידן ריתחא 'בהדי הוצא לקי כרבא', בהו סגי ראִיה בעלמא, אבל 'אם נשך הנחש את איש', היינו גדול בעל עונשים, דווקא 'והביט' בהסתכלות".

3וראוי לציין כי נוסח דברי רש"י שונה במקצת מנוסח המשנה (סוף פ"ג דראש השנה). (פ' חקת תשנ"ח)

4ועוד: כיון שנשיכת נחש ממהרת להמית, היה צריך להיות להיפך, כלומר לשון ראיה בקשר לנשוך הנחש? (פ' חקת תשנ"ט) הערת ר' חזקי פוקס שי': ואולי, אדרבה, מכיוון שארסו של הנחש חזק יותר ונשיכתו ממיתה במהירות רבה יותר, יש צורך בהבטה מכוונת ולא די בראיה בעלמא.