ברכת אשר על התורה, במדבר כב:כב
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 22:22
Open in the reader →1"ויחר אף אלהים... ויתיצב מלאך ה'". השינוי בשמות תמוה. נכון שלכאורה לא מתאים לומר: ויחר אף ה', אבל אפשר היה לומר פעמיים אלהים, ואולי זה - או גם זה - הניע את רש"י לומר (בד"ה לשטן לו) "מלאך של רחמים היה". (פ' בלק תשס"ב) ואכן כך מבואר ב"גור אריה" וברא"ם על אתר.
2וראה שני התרגומים שאינם מבחינים בין השמות. (פ' בלק תשס"ב)
3רש"י ד"ה כי הולך הוא, ראה שהדבר רע בעיני המקום, ונתאוה לילך. ע"כ. צריך לומר "ראה" - בלעם, ואף על פי שראה וכו'. ואולי אף אפשר לומר: ראה... ועל כן נתאוה לילך. (פ' בלק תשנ"ט)
4רש"י ד"ה לשטן לו, מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד. ע"כ. מקורו במדרש תנחומא (ח). וקשה שהדרשן מייחס כאן למלאך רצון משלו, ולא ביצוע שליחות. (פ' בלק תש"ן, בתורכיה)
5ועוד: הרי אמרו (מכות י ע"ב), "בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו", ומה אפוא למלאך למנוע אותו מחטא שנתאווה לעשותו (ולא לנהוג על פי מאמר חז"ל)? (פ' בלק תש"ס) לשאלה זו נדרש הרב חנן פורת בספרו "מעט מן האור" (עמ' 214), וכך כתב: במבט ראשון נראה שמימרא זו ("בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו"), מגמתה להדגיש את כוח בחירתו של האדם, היכול לבחור בין טוב לרע, ואף לזכות ב'הסכמת' ה' יתברך להליכה בדרך זו. אלא שאם זו כל כוונת המימרא, היה עליה לומר: 'בדרך שאדם רוצה לילך, בה נותנים לו רשות ללכת ', ולא " בה מוליכין אותו "... ה' יתברך זיכה אמנם את האדם בבחירה חופשית, אך לא הפקיד בידיו את כל גורל העולם, שהרי ריבון העולמים הוא אדוני ההיסטוריה ו"לו נתכנו עלילות". אף כאן, בפרשת בלק, מגמת ה' יתברך שיתברכו ישראל מפי נביא אומות העולם ולא שיתקללו על ידו חלילה, אלא שברכה זו יכולה היתה לצאת לפועל בדרך ישרה, ובלעם יכול היה להיות נושא דברה מתוך הזדהות גמורה עמה. אך בלעם ביקש ללכת בדרך הפוכה ולקלל את ישראל, ועל כך אומר לו כביכול ריבונו של עולם: אם רצונך ללכת בדרך עקלקלה זו, אדרבה - לך בה, אך בסופו של דבר תגיע גם אתה אל היעד שיעדתי לך, כי בדרך שאדם רוצה לילך בה ילך כרצונו - ויגיע בעל כרחו אל היעד שנקבע לו. עיין שם עוד. והוסיף ר' חזקי פוקס שי': ולפי מדרש אגדה (בובר) כאן: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא - על שהלך לאבדון, שהקב"ה אינו חפץ באבדתן של רשעים", ומבואר שלמרות שבדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו, מכל מקום ד' איננו חפץ במיתת הרשעים כי אם בשובם מדרכם הרעה וחיו, ועל כן הוא משתדל לסבב להם טעמים לשוב בהם מדרכם הרעה.
6רש"י ד"ה ושני נעריו עמו, מכאן לאדם חשוב וכו'. ראה "שפתי חכמים" (אות ס). אך אולי רש"י אומר אמירתו מפני שהנערים לא מוזכרים עוד בפרשה, כלומר איזכור הליכתם עם בלעם הוא המלמד, ולא המספר. (פ' בלק תשס"ד) הערת ר' חזקי פוקס שי': וכן ב"גור אריה", שלא כרא"ם.