ברכת אשר על התורה, במדבר כג:ט

1רשב"ם ד"ה כי מראש צורים אראנו וכו'. לדבריו, הטעם שאין הקב"ה רוצה לקלל את ישראל, הוא מספרם הגדול - אין הקב"ה רוצה להרוס עם רב כל כך ולכן אין הוא מרשה לבלעם לקלל את העם. וההשוואה בין בני ישראל לאנשי נינוה מפתיעה ויפה. רשב"ם מוכיח מספר יונה שמספר גדול של תושבים מהווה סיבה לאי־ענישתם, למרות רשעותם - "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו" (יונה ד, יא). (פ' בלק תשנ"ו)

2רש"י ד"ה הן עם לבדד ישכן, הוא אשר זכו לו אבותיו - לשכון בדד, כתרגומו. ע"כ. כלומר אבותינו הקדושים - הצורים והגבעות - זיכו אותנו בזכויות בלעדיות, כמבואר באונקלוס - "הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא". כלומר עמנו לבדו עתיד לרשת חיי עולם הבא. (פ' בלק תשס"ב)

3רש"י ד"ה ובגוים לא יתחשב, כתרגומו וכו'. אונקלוס מתרגם - "ובעממיא לא יתדנון גמירא". כלומר בתוך כלל העמים לא יהיו נדונים לכליה כמותם. אבל לא ידעתי בבירור, מה הכוונה במילים: "ואין עולה להם מן החשבון". האם הכוונה לומר שישראל אוכלים על חשבון הגויים, כלומר טפילים? נראה שהכוונה היא שכשהאומות בטובה - הטוב שמקבלים ישראל בהיותם בגויים, לא מחושב בתוך שיעור השכר הקצוב להם (ראה רש"י לדברים לב, יב). (פ' בלק תשנ"ח)

4שם. ...דבר אחר וכו'. פירושו השני של רש"י כאן הוא, שהקב"ה מוליך את ישראל לבדם אל השכר הטוב בעולם הזה ובעולם הבא.