ברכת אשר על התורה, במדבר כז:יח

1רש"י ד"ה קח לך. ד"ה וצויתה אתו. תמוהה דרך שכנוע זו שמומלצת לו למשה על ידי הקב"ה - לפתות את יהושע תחילה בכבוד להיות מנהיג בניו של מקום ורק אחר כך לגלות לו את פרצופם האמיתי של בנים אלו. ועוד: כל זה לגבי אדם שלא מש מאהל משה, כלומר שידע היטב עם מי יש לו עסק. צריך להבין מה ביקשו חז"ל לומר בזה. (פ' פינחס תשמ"ח) וראה רמב"ן שמביא דברי רש"י אלו וכותב: ואינו נכון בעיני, בעבור שאמר "לעיניהם", כי יותר ראוי הענין הזה להאמר בינו לבינו (בין משה ליהושע), כי בפניהם (בנוכחות כולם) יגרום בהם התפקרות (שיתמרדו יותר), ומדרך המוסר שיזהיר להם בפני עצמן (שלא בנוכחות יהושע) מהיותם עוד טרחנין וסרבנין וכו'.

2רש"י ד"ה לך, את שבדוק לך, את זה אתה מכיר. ע"כ. אבל ודאי שתיבת "לך" אינה מבטאה כאן: לטובתך, כמו במקומות אחרים. ואולי דווקא משום כך מעיר רש"י כפי שמעיר. וראה רש"י למעלה פסוק טו ד"ה וידבר משה אל ה' וגו'. (פ' פינחס תשנ"ט)

3וכדאי לרכז את כל "לך" ולבדוק אם בכולם שייך לומר "לטובתך". (פ' פינחס תשס"א) וראה מש"כ למעלה (יג, ב). הערת הגר"א נבנצל שליט"א: יש מקומות שהמשמעות היא 'משלך' (ראה למעלה י, ב ורש"י שם).

4רש"י ד"ה אשר רוח בו, כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. ע"כ. לכאורה חוזר על האמור למעלה (טז ד"ה אלהי הרוחות), כדברי בעל "שפתי חכמים" (אות א). ואולם שם נאמר "...שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו", ואילו כאן - "כנגד רוחו של כל אחד ואחד", ובעל "שפתי חכמים" מתעלם מזה. ואולי זה משום שאי אפשר להסכים לדעות נוגדות אבל צריך לסבול אותן, והיכולת לתמרן בין סובלנות לדעות שונות ובין הליכה נגדן היא המייחדת את המנהיג האידיאלי. (פ' פינחס תשמ"ח)