ברכת אשר על התורה, במדבר ג:יב

1רש"י ד"ה ואני הנה לקחתי, ואני מהיכן זכיתי בהן. ד"ה מתוך בני ישראל, ...וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם. ע"כ. שאלת הזמן בו נפסלו הבכורים לעבודה ונבחרו הכהנים נדונה במסכת זבחים (קטו ע"ב). לפי רבי יהושע בן קרחה, עד שהוקם המשכן שמשו הבכורות, ולפי רבי, משבאו לסיני הופרשו הכהנים. והנה לפי רש"י כאן, במעשה העגל נפסלו הבכורות, וזה לא כרבי יהושע בן קרחה ולא כרבי. וראה רא"ם שהאריך לבאר דברי רש"י בשתי הדרכים. אם כרבי, שנפסלו עם בואם לסיני, צריך לומר שגלוי היה לפני ה' יתברך שעתידים הבכורות לחטוא בעגל ולכן גזר מתחילה שלא ייעשו קרבנות על ידי הבכורות שעתידים להפסל (גנאי הוא שתהיה עבודת הקרבנות הנעשית לרגל קבלת התורה על ידי אנשים שבעוד זמן מועט יכשלו בעבודה זרה). ולשון רש"י "וכשחטאו בעגל נפסלו" - אין כוונתו שנפסלו באותה שעה, אלא שבשל מעשה זה נפסלו. ואם כרבי, צריך לומר שאמנם נפסלו הבכורות מפני חטאם בעגל, אלא שלא נפסלו מיד באותה שעה, רק המתין להם ה' עד שהוקם המשכן. (פ' במדבר תש"ס)

2וראוי לברר, מה היתה העבודה לפני הקמת המשכן. (פ' במדבר תשמ"ו)

3ושמא הכוונה לומר שהעבודה אמנם נועדה להם, אלא שלא הגיעו לידי כך. (פ' במדבר תשמ"ח) וראה זבחים (פי"ד, מ"ד) שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. וראה דברי רש"י בספר שמות (יט, כב; כד, ה) שהבכורות הם אלו שהקריבו את הקרבנות במעמד הר סיני.

4ולא מובן לי, מה כוונת רש"י באומרו: שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי. ע"כ. וגם קשה, מה פירוש "על ידי הבכורות זכיתי בהם", והרי לפי הפירוט, כלל אין זו זכיה כי אם דחייה ובחירה במקום הנדחה, מין 'עדיפות שניה'. (פ' במדבר תש"ן) באשר ללשון "שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי" מבאר הרא"ם שמתוך כל ישראל החייבים לשרת את ה' ולעבדו, בחר ה' בבני לוי והוצרכו ישראל לשכור אותם לעבודה זו ולתת להם מעשרותיהם.

5ושאלה אחרת בהקשר זה - למה לא כתובה פרשה זו סמוך לפרשת העגל, כלומר בסוף ספר שמות? (פ' בהעלתך תשנ"ו) הערת הרב איתן שנדורפי שי': פרשיית החלפת הבכורות בלויים איננה סמוכה לחטא העגל מכמה סיבות: (א) יש לשים לב שהתורה לא כתבה בפירוש שהבכורות ירדו ממעלתם בגלל חטא העגל, וזאת כנראה על מנת להסתיר את גנותם. ניתן לומר שמסיבה זו גם כתבה התורה על החלפת הבכורות בלויים רק כאן ולא סמוך לחטא העגל. (ב) החלפת הבכורות בלויים נעשתה בחודש ניסן (גיטין ס ע"א) או אפילו באייר (עיין במדבר א, א ושל"ה הקדוש בפרשת נשא על נתינת העגלות ללויים), כך שלא מתאים להצמיד את פרשת הלויים, שהיתה בשנה השניה, לחטא העגל, שהיה בשנה הראשונה, בי"ז בתמוז (תענית כו ע"א-ע"ב). (ג) ספר שמות מתרכז בסיפור על חטא העגל והכפרה עליו - לאחר חטא העגל מספרת התורה על המעשים שעשה משה לעיני ישראל ולישראל במחנה, על תפילותיו של משה, ועל הכפרה והסליחה שבאו בעקבותיהם. הכפרה על החטא באה לידי ביטוי בנתינת הלוחות השניים ובהקמת המשכן, וכמו שכתב רש"י בראש פרשת פקודי: "משכן העדות - עדות שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל". (ד) פרשת הלויים, שהיתה בראש חודש ניסן, מצטרפת לפרשות נוספות (המופיעות בפרשות נשא ובהעלתך) שנאמרו בראש חודש ניסן, כמו פרשת שילוח טמאים, פרשת הנשיאים, פרשת המנורה ו(תחילת) פרשת פסח שני (עיין גיטין ס ע"א), כך שזהו המקום המתאים ביותר לפרשת החלפת הבכורות בלויים! ואמנם כבר בסוף חומש שמות (פרק מ) מסופר על אשר אירע בראש חודש ניסן, וכן בספר ויקרא, בפרשת שמיני! ושאלה גדולה היא: מדוע הופרדו הפרשיות שנאמרו בראש חודש ניסן ונכתבו במקומות שונים, ואפילו בספרים שונים? לשאלה זו נדרש באריכות הרב ליב מינצברג במאמרו "האור הגנוז בחמשת הספרים" (קובץ "תורה ודעת" ח"ב עמ' לו-לז ועמ' ס). באופן פשוט יש להסביר שספר שמות מתרכז בדמותו של משה רבנו, לעומתו ספר ויקרא מתרכז באהרן ובניו ועל כן נקרא "תורת כהנים" וספר במדבר עוסק בנשיאים ובלויים, לכן פרשיית החלפת הבכורות בלויים נדחתה דווקא לספר במדבר וצורפה לפרשיות העוסקות בלויים.