ברכת אשר על התורה, במדבר ג:טז

1רש"י ד"ה על פי ה', אמר משה לפני הקב"ה, היאך אני נכנס לתוך אהליהם וכו'. נפלאה היא צניעותו של משה רבנו ע"ה, וזאת אף על פי שהוא מתפקד בציוויו של הקב"ה. ולא פחות מרשים הוא הפתרון לבעייתו. ותמוה שלא ראיתי, שמישהו ינצל דברי חז"ל אלה כמראים צניעות אמיתית מהי. (פ' במדבר תשמ"ח) הערת ר' שמואל עמנואל שי': האמנם ההיסוס של משה להיכנס לאוהלים כדי לספור את התינוקות היה מטעמי צניעות? דברי המדרש, שרש"י מביא, מופיעים במדרש רבה, מדרש תנחומא וילקוט שמעוני. לפי פשטות לשונם סיבת ההיסוס היתה הטירחה הגדולה הקשורה בספירה, שכן משה צווה על ידי הקב"ה לבצע את הספירה של כל בני משפחות הלויים בעצמו (ללא עזרת ראשי המשפחות). ואכן בפירוש מהרז"ו על מדרש רבה כתוב: כי היו קטנים מונחים בעריסה וצריך לבדו לילך אצלם וכו'. (המקור לכך שסיבת ההיסוס של משה רבנו היתה מטעמי צניעות הוא ב"גור אריה" ו"שפתי חכמים", מכל מקום כאמור, מפשטות הלשון לא משמע כך). לאור זה, לעניות דעתי, מובן מדוע לא מציינים את ההיסוס של משה רבנו כדוגמא של "צניעות אמיתית".

2וצריך לומר שאחר קבלת מספר התינוקות שבאוהל, ציוה משה רבנו ע"ה על כל הגדולים מתינוקות לצאת מן האוהל, וכך מנאם. (פ' במדבר תשנ"א)

3אך משום מה חסרה כאן (ובכלל) הגדרה, תינוק מהו, וכפי ששלום שי' שאלני אתמול בהקשר אחר, עד אימתי נקרא אדם יתום (ל"ע). (פ' במדבר תש"ס) באשר לתינוק ראה רמב"ם (הלכות אישות ב, י) שכתב: הבן משיולד עד שיהיה בן שלש עשרה שנה נקרא קטן ונקרא תינוק. ע"כ. (הראני הרב יחזקאל פייגלין שי'). ובאשר ליתום כתב הרמב"ם (הלכות דעות ו, י): חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה... ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה (איסור עינוי יתום)? עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים. ע"כ. עם זאת ישנם דינים הנוגעים ליתום גדול (ראה ערך יתום ב"אנציקלופדיה תלמודית" והערות 28 ו־74 שם).