ברכת אשר על התורה, במדבר לב:לג

1"...ולחצי שבט מנשה בן יוסף". חצי שבט מנשה מוזכר כאן לראשונה, וראה רמב"ן על אתר שהיו מתנדבים או חלוצים או "טרמפיסטים" להתיישבות זו. רק תמוה שדווקא אצלם מוסיף הכתוב "בן יוסף", ושלא כאצל בני ראובן וגד, שאינם מיוחסים על שם אביהם, והרי יוסף מחובבי ארץ ישראל היה, והיה אפוא מקום שלא להזכיר שמו בקשר למעשה זה. (פ' מטות מסעי תשמ"ט)

2מענין שדווקא חצי מנשה הלכו וכבשו (ראה להלן לט-מב), ושלא כבני ראובן וגד שקיבלו מה שכלל ישראל כבש. ולהלן (לד, טו) נאמר גם על חצי שבט מנשה כי "לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו", כאילו הבדל זה אינו קיים כלל. (פ' מטות מסעי תשנ"ג)

3וראה חזקוני על אתר (מקורו בבראשית רבה פד, כ). לדבריו, נתחלקה נחלתו של שבט מנשה לשני חלקים כעונש על כך שאביהם גרם לשבטים לקרוע בגדיהם במעשה הגביע. (פ' מטות תשנ"ה)

4וראה דברים יפים על כל עניין זה ב"העמק דבר" להלן (דברים ג, טז). שם הנצי"ב טוען שמשה רבנו ע"ה ביקש מבני מנשה להצטרף לבני ראובן וגד, כדי שיהיו עמהם תלמידי חכמים וראשי ישיבות, כאילו מאמר מתוך "יתד נאמן" או "המודיע". ואולי מותר להוסיף שמשה רבנו ע"ה היה מעוניין בצירוף בני מנשה גם משום היותם "בני יוסף", כלומר אוהבי ארץ ישראל המערבית, שמא ירצו בני ראובן ובני גד לשכוח את אחיהם שבמערב. (פ' מטות מסעי תשנ"ח) מעין זה כתב הרב משה צבי נריה בספרו "נר למאור" (עמ' 377), וזו לשונו: אכן הצליח יוסף במשימתו. למרות כל הטוב שהעניקה מצרים לבניו, שהעתירה עליהם חברת בית המלכות, שגידלה אותם ברוב כבוד ויקר, הגיעו אפרים ומנשה לעומק חיבה ולגלי געגועים לארץ ישראל, ואף הנחילו חיבה זו לכל צאצאיהם, הבנים והבנות. לכן בזרעו של יוסף, בבניו ובבנותיו, מתגלים ומתפרצים הכסופים לגאולה ולנחלת הארץ. ובנות צלפחד אשר הוכיחו אהבה ללא מצרים לנחלת אבות, זכו ששמותיהן מופיעים בתורה כמה פעמים, והן לנו לתפארת ולתהלה - למדניות, חכמניות ומחבבות את ארץ ישראל.

5על פי האמור, ניתן להוסיף תוספת נופך למה שהדגיש והסביר הגאון הנצי"ב ז"ל ב"העמק דבר", שמשה יזם והשתדל שחצי שבט המנשה יתיישב בעבר הירדן: "ולמכיר נתתי את הגלעד" (דברים ג, טו). מה הנימוק ליזמה זו? ...להוסיף לאוכלוסיית עבר הירדן המזרחי יסוד אנושי תורני רוחני איתן אשר יחזק את הזיקה לעבר הירדן המערבי, את החיבה לארץ ישראל כולה, כמיטב המסורת של אלה אשר יולדו על ברכי יוסף, כדי למנוע כל מחשבת ניתוק. והיה העם אחד וארצו מאוחדת ומלוכדת. ע"כ. וראה מש"כ למעלה (כז, א).