ברכת אשר על התורה, במדבר ד:כב

1רש"י ד"ה נשא את ראש בני גרשון גם הם, כמו שצויתיך על בני קהת וכו'. ברור שרש"י מבקש ליישב לשון "גם הם", שיש בה משהו מן הזלזול. והנה גם אם נאמר, שסדר מנייתן של משפחות הלוי כאן מיוסד על חשיבות עבודתן, ועל כן נמנית משפחת הקהתי בראשונה, ומובן אפוא לשון "גם הם" שבכאן, עדיין יקשה, למה אין מעין לשון זה גם לגבי משפחת מררי, שם אומר הכתוב בפשטות: "בני מררי... תפקד אֹתם". (פ' נשא תש"ן) וראה רש"ר הירש על אתר, שבמילים "גם הם" מבקש הכתוב לרמוז, שהקדמת בני קהת לא באה להפלות את בני גרשון לרעה.

2והסברה של מנייה לפי חשיבות העבודה אכן נמצאת אצל חזקוני. וראה מה שכתבתי למעלה (סוף פרק ג). (פ' נשא תשנ"ה)

3שאלה אחרת לגמרי: מדוע הפרידו פרשה זו מפרשת במדבר וצירפו אותה לפרשת נשא הארוכה בלאו הכי. (פ' נשא תשס"ג) ולפי האברבנאל אין זו שאלה אחרת כלל. לדבריו, הפסיק הכתוב באמצע הענין כדי להציב את בני גרשון בתחילת פרשה, משום כבודם, שכן גרשון הוא הבכור והיה מן הראוי להזכיר אותו בראשונה (כמו לעיל ג, יז-כא, כז, לג). וראה הערת הרב אלחנן סמט שי' בעיוניו (סדרה ראשונה עמ' 156 הערה 1), שם ניסח שאלה זו כך: קו התיחום בין פרשת במדבר לבין פרשת נשא אינו מובן: הוא עובר באמצע סדרת הציוויים של ה' למשה ולאהרן לפקוד את משפחות הלויים. הצו הראשון והשני, הנוגעים לקהתים (ד, א-כ), מצויים בפרשת במדבר, ואילו הצו לפקוד את בני גרשון ואת בני מררי, וכן הדיווח על מספרם של הלויים הבאים "לצבֹא צבא לעבֹד עבֹדה באהל מועד", ניתנים בראש פרשת נשא (ד, כא-מט). לו היה נכלל פרק ד בשלמותו בפרשת במדבר, היתה החלוקה בין הפרשות חלוקה עניינית ברורה. יש לציין כי אף החלוקה לסדרים על פי המנהג התלת־שנתי חותכת את סדרת הציוויים שבראש פרק ד בין שני סדרים, ובדרך תמוהה עוד יותר: הסדר האחד מסתיים ב-ד, טז, והסדר הבא אחריו פותח ב-ד, יז-יח: "אל תכריתו את שבט משפחֹת הקהתי...". ע"כ. שתי תשובות נוספות לשאלה זו הראני הרב איתן שנדורפי שי': (א) רלב"ג (בסוף פרשת במדבר) כתב: ולהורות על חוזק ההבדל שיש בין עבודת בני קהת ועבודת בני גרשון, הפסיק עוד מפסיק הפרשיות בין עבודת בני קהת ובין עבודת בני גרשון. (ב) תשובה נוספת מביא הרב פרופסור יעקב אליהו אפרתי בספרו "ווים לעמודים" (עמ' טז. ראה גם שמעתין 116-115 עמ' 20): ועלה בדעתי לתת טעם הגיוני להפרדה זו, על פי מה שלמדתי לדייק בלשונו של בעל "ספר החינוך" בראש ספר במדבר, שכתב שם משפט קצר אחד, בסך הכל, וזו לשונו: "סדר ראשון אין בו מצוה לחשבוננו". כל הקורא משפט פשוט זה אינו שם לב למילה האחרונה במשפט הזה, וקרוב לוודאי שלא ייזכר שאין דרכו של בעל החינוך לכתוב כן בפרשיות אחרות שאין בהן מצוה. ראה לדוגמא בכמה פרשיות בספר בראשית שאין בהן מצוות, וכתב שם בסך הכל "בפרשה זו אין מצוה" (מצוות). המדייק היטב בדברי בעל החינוך ישאל אפוא, מה טעם הוסיף כאן את המילה "לחשבוננו"? והאיר את עיני בזה הרב ר' יוסף באב"ד ז"ל בפירושו הנפלא "מנחת חינוך" שביאר את כוונתו לומר, שלפי "חשבוננו" היינו לפי חשבון המצוות הנהוג אצלנו, שהוא חשבון המצוות של הרמב"ם, שבעל החינוך נמשך אחריו, אין בסדר הזה מצוה, אבל לפי חשבון המצוות של בעל הלכות גדולות יש בפרשה זו מצוה אחת. ואמנם כן, במניין המצוות שבראש ספר "הלכות גדולות" אנו מוצאים שמנה שם מצות לא תעשה אחת והיא "הגונב את הקסוה", שנזכרה במשנתנו במסכת סנהדרין (פ"ט, מ"ו), והיא נזכרה בפרשת השבוע, "ולא יבֹאו לראות כבלע את הקֹדש" - והיא מצוה קנ"ו שם. בוא וראה עד כמה אנו מצווים לדייק בדבריהם של הראשונים ז"ל ומי יתן ונזכה להבין ולהשכיל בדבריהם... ועתה אומר אני שמטעם זה עצמו הוסיפו את סדר עבודת בני קהת לפרשת במדבר, כדי שתהיה אף בה מצוה אחת. רצוני לומר, שכאשר קבעו רבותינו שבבבל לסיים את קריאת התורה מדי שנה בשנה, וחילקו את התורה לפרשיות אלו הנהוגות עד היום בכל תפוצות ישראל, בדקו וראו שהנה בפרשה ארוכה זו אין בה אפילו מצוה אחת, הלכו אפוא והחליטו להוסיף את פרשת עבודת בני קהת לפרשת במדבר - עד הפסוק הזה שבו מצאו את מצוות הלא תעשה של הגונב את הקסוה. ע"כ.

4ועוד הוסיף הרב איתן שנדורפי שי' על דרך הרמז: סיפוח פסוקים כא-מט של פרק ד לפרשת נשא משלים את סך פסוקי הפרשה לקע"ו (176). מספר זה הוא בעל משמעות מיוחדת - זהו מספרן של כ"ב אותיות התורה הקדושה, כפול שמונה פעמים, וכפי שמופיע במזמור קיט בתהלים, מזמור העוסק בשבח התורה הקדושה ובו מוקדשים שמונה פסוקים לכל אות מכ"ב האותיות, כמבואר בדברי המהר"ל (נר מצוה עמ' כג).

5מדוע דווקא פרשת נשא כוללת קע"ו פסוקים? כיון שפרשת נשא היא הפרשה היחידה שלעולם נקראת בצמוד לחג מתן תורה (ברוב השנים היא נקראת לאחר חג השבועות, ולפני החג קוראים את פרשת במדבר, ואילו בשנה מעוברת בה ראש השנה חל ביום חמישי פרשת נשא נקראת לפני חג השבועות, ולאחר החג קוראים את פרשת בהעלתך). כך יוצא שפרשת נשא, הפרשה הארוכה ביותר, נקראת בצמוד למתן תורה, ובה קע"ו פסוקים, והמזמור הארוך ביותר בספר תהלים עוסק בשבח התורה, ובו קע"ו פסוקים (ובמאמר מוסגר: גם במסכת בבא בתרא, המונה את מספר הדפים הגדול ביותר מבין המסכתות השונות, מצויים קע"ו דפים ובהלכות שבת קע"ו סימנים).

6וכך מובא בשם הרב הקדוש רבי דוד מסקווירא זצ"ל בספר "מאורי אור" (ד' לא): כתיב (בראשית לו, טו): "אלה אלופי בני עשו וגו' אלוף צפו", הנה ידוע (עיין "קב הישר" פרק קב בשם המקובלים) שהקליפה היותר גדולה מכל האלופים של עשו הוא האלוף צפו. ואיך אפשר להמתיקו, זהו על ידי פרשת נשא שהיא הפרשה היותר גדולה שבתורה שיש בה קע"ו פסוקים כמנין הגימטריא של צפ"ו, ועל ידי מזמור קיט שהוא המזמור היותר גדול בתהלים שגם בו יש קע"ו פסוקים, ועל ידי מסכת בבא בתרא שהיא מסכתא היותר גדולה שבש"ס בבלי שיש בה קע"ו דפים, כולם מכוונים על הקליפה של צפו שבגימטריא קע"ו, ועל ידיהם יכולים להמתיק הקליפה הגדולה הזו.

7בהקשר זה יפים דבריו של בעל חידושי הרי"ם (הובאו ב"מעינה של תורה" בריש הפרשה), שבזכות מתן תורה גם המדרש וגם הזוהר הקדוש מאריכים מאוד בפרשת נשא.