ברכת אשר על התורה, במדבר ח:ד

1רש"י ד"ה וזה מעשה המנֹרה, שהראהו הקב"ה באצבע, לפי שנתקשה בה, לכך נאמר, "וזה". ע"כ. קצת מאוחר יותר באותו הפסוק, בד"ה כן עשה את המנרה, מביא רש"י מדרש אגדה: על ידי הקב"ה, נעשית מאליה. ואילו בשמות (כה, מ ד"ה וראה ועשה) אומר רש"י: ...מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש. ע"כ. קצת תמוה לי שאין רש"י נשאר עקבי בזה. (פ' בהעלתך תשס"ד) וראה דברי "גור אריה" המובאים להלן (בד"ה כן עשה את המנרה).

2רש"י ד"ה עד ירכה עד פרחה, ...חלול, כדרך מנורות כסף שלפני השרים. ע"כ. לא ידעתי מה עניין בחלול זה, לעשות הירך חלולה בשעה שהכל הוא "עשת של ככר זהב" (שם ד"ה מקשה). הניחא במנורות של שרים, אך כאן לשם מה? (פ' בהעלתך תשנ"ד) וראה "דבר אברהם" (ח"ג חיבת הקודש א אות יח) שאין הכוונה שהירך עצמה היתה חלולה, אלא מתחת לירך היה חלול עד הקרקע. כלומר המנורה לא היתה עומדת על הירך עצמה, אלא על רגלים היוצאות ממנה.

3רש"י ד"ה עד פרחה, ...ודרך "עד" לשמש בלשון זה, כמו "מגדיש ועד קמה ועד כרם זית" (שופטים טו, ה). ע"כ. כלומר בדרך כלל לשון "עד" מגבילה את הדבר - "עד כאן ולא יותר" - אבל כאן הכוונה היא להכניס הכל בכלל, מעין האמור בספר שופטים, שכל מה שהיה בשדותיהם של פלישתים שרף שמשון באש - הן גדיש, הן קמה, הן כרם זית וכל שאר גידולי השדה. (פ' בהעלתך תשס"ב)

4רש"י ד"ה כן עשה את המנרה, מי שעשאה... על ידי הקב"ה נעשית, מאליה. (תנחומא ג). ע"כ. קצת קשה לי: (א) שרש"י מביא מדרש זה אחר שהביא קודם, בד"ה וזה מעשה המנרה, את דברי הספרי "שהראהו הקב"ה באצבע, לפי שנתקשה בה, לכך נאמר 'זה'". כלומר אפילו ההמחשה שהקב"ה המחיש לתלמיד המצוין ביותר לא הועילה, ולמה אפוא להביא כאן את הדרשה באשר ל"זה"? (ב) הפסוק כולו לכאורה אין כאן מקומו, שהרי הדברים כבר נאמרו בספר שמות, ואין כאן משום חידוש? (פ' בהעלתך תשמ"ב, תשמ"ח, תשנ"ג, תשנ"ו) באשר לשאלה (א) ראה "גור אריה" שמשה השליך הכיכר לאש וכשמשה היה מכה במקום הראוי לגביעים, לכפתורים או לפרחים, היתה המנורה מקבלת צורתה מאליה. ובאשר לשאלה (ב) כתב רמב"ן על אתר שפסוקנו בא ללמד שגם לדורות צריכה המנורה להיות מקשה, והדבר מעכב בה. כמו כן מצויין כאן שעל המנורה להיות עשויה זהב, ללמד שגם לדורות יש לעשות המנורה לכתחילה מזהב. וחזר הכתוב ואמר "מקשה הוא", ללמד שרק מקשה מעכב במנורה. עיין שם.