ברכת אשר על התורה, במדבר ט:א

1"...בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון" וגו'. רק עתה אני שם לב שאין הכתוב מציין את יום החודש, ודומה שזה נדיר. וצריך לבדוק. (פ' בהעלתך תשס"ו) הערת הרב איתן שנדורפי שי': דוגמא נוספת יש אצל מות מרים (להלן כ, א). והוסיף הגר"א נבנצל שליט"א: דוגמא נוספת אצל בואם למדבר סיני (שמות יט, א).

2רש"י ד"ה בחדש הראשון, פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר. למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה וכו' (והוא בספרי על אתר ובפסחים ו ע"ב) וכו'. הרבה שאלתי את עצמי, מי רשאי לומר אין מוקדם וכו' כדי לפרש בזה מקראות. וראה רמב"ן על אתר. ולהלן (טז, א) כתב רמב"ן: ...וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (שמות יח, א; ויקרא ח, ב) כי על דעתי כל התורה כסדר, זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאיחור, גם שם לצורך ענין ולטעם נכון. ע"כ.

3שם. ...מפני שהיא גנותן של ישראל (ספרי) וכו'. וקשה לי על זה, מה גנות יש כאן? והרי (א) במפורש נאמר (שמות יב, כה) "והיה כי תבֹאו" וגו'. כלומר מצוות הפסח נועדה מתחילה להתקיים דווקא בארץ ישראל (ראה רש"י שם)? (ב) מנין שאכן לא קיימו? ואם תאמר מפני שאין הכתוב מזכיר קיום פסח פעם נוספת, הרי גם קיום יתר המועדים אינו מוזכר, ואף אם סביר להניח שלא קיימו סוכות (וגם לא ד' מינים - מפני שלא היו), הרי שבועות וראש השנה ויום הכפורים יכלו לקיים ומן הסתם קיימו? תשובה לשאלה (א) שמעתי מפי הגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א, שהעמיד זה מול זה דברי רש"י (ספרי) שבכאן ודבריו (ספרי) להלן (פסוק ז) "...אלא שזכו אלו (האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם) שתאמר על ידיהן (פרשיית קרבן פסח שני), שמגלגלין זכות על־ידי זכאי", ושאל - מה גנות יש כאן ומה זכות יש שם? והשיב - כאן, כלל ישראל, היו צריכים לדרוש לעשות את הפסח, חרף תנאי המדבר, לאורך כל שנות המסעות, ומכיוון שלא דרשו, נחשב להם הדבר לגנות. בעוד שהטמאים, אף כי פטורים היו בדין, דרשו לקיים את הפסח, וזוהי זכותם־זכאותם. כלומר יש כאן משום קיטוב של אלה שלא הראו ענין בקיום המצוה מול אלה שביקשו לקיימה חרף היותם פטורים ממנה. (פ' בהעלתך תשמ"ב, תשמ"ה, תשנ"ג, תשנ"ה, תשנ"ט) על שאלה (א) ראה גם חזקוני שגנותם היתה שנשתהו מלהכנס לארץ עד ארבעים שנה מפני עוון המרגלים, לפיכך לא נצטוו וממילא לא יכלו לקיים. וראה עוד תוספות ד"ה הואיל (קדושין לז ע"ב). ולפי "גור אריה", מאחר שכבר החלו בקיום מצוות הפסח בשנה השניה, ממילא יש גנאי באי קיומן גם אם לא היו חייבין בהן. וראה דברי הנצי"ב על אתר. על שאלה (ב) ראה רמב"ן על אתר. לדבריו, חז"ל דרשו שבכל שנות המדבר קיימו ישראל פסח אחד בלבד מאריכות הלשון שבפסוק ה "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני", שכן די היה לומר "ויעשו את הפסח ככל אשר צוה ה' את משה", ובא ציון התאריך והמקום לרמז שלא עשו את הפסח בשנות המדבר אלא רק ביום הזה. ובאשר לקיום המועדים בכלל בתקופת המדבר ראה מש"כ באריכות בספר שמות (יב, כה).

4שם. ...שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא הקריבו אלא פסח זה בלבד. ע"כ. אלו דברי רש"י. וראה רמב"ן שלא נהגו במדבר אלא פסח של שנה שניה בלבד משום שלא מלו במדבר וערלות בניהם ועבדיהם עכבה אותם מלהקריב פסח (ראה פסחים צו ע"א). ואם כן הדבר, קשה לי: כלום מלו את ילידי השנה הראשונה? ואם לאו - ומשום הסכנה - מאי נפקא מינה בין אלה לבין אלה? ונראה שרמב"ן רוצה לתרץ קושיה זו בהזכירו את הרוח הצפונית שפסקה עם חטא המרגלים (ראה יבמות עב ע"א), ורק מאז ואילך היה מסוכן למול במדבר. ואולי צריך לומר בפשטות שבשנה הראשונה היו הערלים שבהם מעטים יחסית, אך הם הלכו ורבו, כמובן, מדי שנה, ועל כן פסקו מלקיים הפסח.