ברכת אשר על התורה, במדבר ט:ו
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Numbers 9:6
Open in the reader →1"ויהי אנשים אשר היו טמאים... ויאמרו...". מן הראוי לציין שכבר אחר פחות משנה היו הלכות טומאה וטהרה מיושמות - ידעו טומאה מהי, וגם ידעו שטמא אסור בקרבן. (פ' בהעלתך תשנ"ה)
2באשר ללשון היחיד "ויהי", ראה חזקוני המביא דרשת הספרי "אחד עושה פסח שני, ולא ציבור", כלומר לשון היחיד בא לדרשה. ולכאורה קושי זה מביא את ראב"ע להערתו שלו: לא יתכן שיהיה מחנה ישראל גדול, ושלא ימותו שם מתים בכל יום. (פ' בהעלתך תשנ"ח) ולפי "אור החיים" הק' באה התורה להשמיע שרק בדבר אחד נטמאו טמאים אלו, ולא היתה בזה אי זהירות ממצוות טומאה, אלא אונס, שלא יכלו להמלט מאותה טומאה.
3רש"י ד"ה לפני משה ולפני אהרן, כששניהן יושבין בבית המדרש וכו'. ואולם השווה לכך את לשון הכתוב הבא "ויאמרו האנשים ההמה אליו", לשון יחיד, אחרי הדגשתו של רש"י הוא קשה עוד יותר. (פ' בהעלתך תשנ"ה)
4מסתבר שפנו אל משה רבנו ע"ה, כי הוא מורה ההוראה. (פ' בהעלתך תשס"ב)
5ועתה קשה לי: כיצד נגשו טמאי־מת שהיו צריכים להיות מחוץ למחנה. (פ' בהעלתך תשס"ז) וראה רמב"ם (הלכות ביאת המקדש ג, ד) שכתב (על פי פסחים סז ע"א): טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להכנס להר הבית, שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג, יט) - עמו במחנה הלויה. ע"כ. כלומר טמא מת משולח רק ממחנה שכינה ומותר לו להכנס למחנה לויה. ואהלו של משה, במחנה לויה היה, שנאמר: "והחֹנים לפני המשכן... משה ואהרן ובניו" (למעלה ג, לח). (הערת הרב יחזקאל פייגלין שי')
6רש"י ד"ה למה נגרע, ...שמגלגלין זכות על ידי זכאי. ע"כ. ראה מה שכתבתי לעיל (בפסוק א). (פ' בהעלתך תשס"א)