ביאור הלכה ח:ט

1קודם שיברך — פשוט הוא, דבין טלית שלו ובין טלית שאולה, כיון ששאלו להתפלל בו, ואם כן צריך לברך עליו דהוא כשלו, ממילא דצריך לבדקו, אם לא כשנוטל מיד המשאיל אחר תפילתו וכדלקמן בסימן י״ג במ״א ס״ק ה. ועיין במשנה ברורה במה שכתב: "ואם שאל טלית מאחר", כן מוכח בחידושי רבי עקיבא אייגר דבטלית שאולה, אם מתכוין שלא לקנותו, ואם כן אינו שלו ואינו ראוי לברך עליו, אין צריך לבדקו. וכבר קדמו הב״ח והאליה רבה. ואם כן בעניינינו, לפי מה דפסק הדרך החיים והכריע שלא לברך על טלית ששאלו לעלות לתורה, פשוט דאין צריך לבדקו. אך מי שלקח טלית של קהל לעלות לתורה, או לדרוש בו קודם בין השמשות, לכאורה פשוט דצריך לבדקו, דהלא פסקו הפוסקים דהוא כמו טלית של שותפין וכדלקמן בסימן י״ד. ואפילו לדעת הט"ז בסימן י״ג דרוצה להקל לסמוך אחזקה משום טורח ציבור, אפשר דהיינו בטלית שלו שיש לו חזקה מעלייתא, שבדקו בעצמו; מה שאין כן בטלית של קהל, שמצוי מאוד להיות ציציותיו פסולין והכנפות נעקרין ממקומן ואין משגיח עליו, אין ראוי לברך עליו בלי בדיקה. ואפילו אם ירצה ללבוש אותו בלי ברכה – גם כן אין נכון, דהוא כמו טלית של שותפין, וגם מחשש ביטול עשה של ציצית, על כן צריך לבדוק על כל פנים את חוטי הציצית במקצת כל מה דאפשר, כן נראה לי [ועיין בסימן י״ד בביאור הלכה ד״ה שאלה]:

2יעיין וכו' — עיין במשנה ברורה בס"ק כ"א דצריך וכו'. ונראה לי דאפשר דיש להקל אם הוא לובש כמה בגדים של ציצית, שלא יצטרך גם במקום נקב הקשירה אלא זה שהוא מברך עליו בלבד, והשאר דיו בבדיקת חוטין בלבד, כי המגן אברהם פליג על הט"ז בזה ועיין במשבצות זהב, ואם כן אין צריך לבדוק הטלית קטן אלא החוטין, כיון שהברכה מברך על טלית גדול. ומכל מקום נכון לעיין קצת לפרקים, כי רגיל להתקלקל שם גם כן, ובפרט אותן האנשים שישנים בהטלית קטן: