בועז על משנה ערכין ח
בועז על משנה ערכין · Boaz on Mishnah Arakhin 8
Open in the reader →1מיהו המחרים סתם מטלטלין בזה"ז או קרקעות שבח"ל שדינן כמטלטלין לעניין זה, לרמב"ם קיי"ל כחכמים, ונותן לכהנים. ולכ"מ הוי ספיקא דדינא [רמב"ם פ"ז מערכין]: אמנם בהקדיש בפירוש לבדק הבית בזמן החורבן, לא יפדה לכתתילה בפרוטה, רק בד' זוזין כדי לפרסם הפדיון, ולשדינהו לנהרא. אב"י וק'"ל דבנדרים [די"ח ב'] אמרי' דלר"מ סתם תרם לבד"הב, ולר"י רק בגליל סתמא לבד"הב מדאין מכירין בחרמי כהנים, אבל ביהודה סתמא לכהנים. וע"כ מתני' דהכא דקיי"ל כרבנן [כרמב"ם פ"ו מערכין] דבכל דוכתא סתם חרם לכהנים. דלא כמאן. השבתי לבני הרב שליט"א, התם ר"מ ור"י קיי"ל כר"י, אבל רק בנדר שהוא איסור הבא מעצמו, להכי בנדרים הלך אחר לשון בנ"א [כנדרים ד"ל ע"ב ודמ"ע א']. משא"כ בהקדש, אע"ג דמקדיש נמי רק נודר הוא, עכ"פ אין כוונתו לאסרו רק להקדישו, וכבר קצבה תורה אסורו, ומה"ע מחשב איסור הבא מאליו [ועי' תוס' שבועות כ"ד א' ד"ה באיסור], להכי אין הולכים בהקדש אחר לשון בנ"א, דמדהוא איסור שקצבתו תורה הולכין גביה אחר לשון תורה: תדע דהרי בנדרים במפרש דבריו, ואמר מה שנדרתי בחרם לא נדרתי אלא בחרמו של ים, ובקרבן שאמרתי לא נדרתי אלא בקרבן של מלכים. בת"ח א"צ התרה [כנדרים ד"כ ע"א]. ובהקדש באמר. הרי שורי חרם או קרבן, לא ס"ד שנפרש הכי במחשבתו. אלא ה"ע דבהקדש הולכין אחר לשון תורה. אע"ג דבמקדיש נמי מצינו שהולכין אחר לשון בנ"א, דהרי עד כאן לא פליגי ר"א ורבנו [בנדרים י"ח ב'] רק במקדיש חיתו ובהמתו. דלרבנו אין כוי בכלל. מדלא מעייל נפשיה לספיקא. הא במקדיש חיתו. לכ"ע וודאי אין בהמה בכלל, אלמא דגם בהקדש הולכין אחר לשון ב"א דהרי בלשון תורה חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה [כחולין ע"א א']. התם לא קצבה לו תורה מה יקדיש, ורק בדעתו תליא אם חיה או בהמה להכי אחר כוונת הלב הן הן הדברים, והולכין בו אתר לשון בנ"א. משא"כ בהקדיש חרם או קרבן כבר אמרה התורה מה הן. והולכים בהן אחר לשון תורה: