בועז על משנה בכורות ד
בועז על משנה בכורות · Boaz on Mishnah Bekhorot 4
Open in the reader →1ובכאן נטה הר"ב בכידון על הרבנים והעדים שלוקחין שכר הרבה יותר מדאי בעבור סידור הגט ובעבור חתימתן. וקראן גזלנין. ושיש חשש פיסול בגט זה. כדתנן הכא הנוטל שכר לדון וכו'. אולם הרמ"א [באה"ע סי' קנ"ד] כתב באין בדברי הר"ב ממש. דהוא מדמה סידור הגט לדין. והא ליתא. דכל דין בין דיני ממונות או איסור והיתר הרב מורה הלכה על דבר שכבר קרה. והיינו ממש לימוד תורה שאסור בשכר. משא"כ סידור הגט. אינו לימוד רק עסק. שמתעסק בעניינו של המגרש. ושומר שלא יהיה בהעסק שום קלקול. וזה מותר. דלא חייבתן תורה שילך הרב לראות אם פלוני קובע מזוזתו יפה. או אם תפילין שלו כדינו. או אם מסדר גיטו כראוי. ורק אם יבואו לשאלו בכל אלה אם הוא מותר או אסור. מחוייב להורות בחנם. אבל שיהיה הוא שם ויראה אם עושה כדין. זו לא שמענו. רק שהחמירו גם בדורות הראשונים שהיו ממנים אדם גדול ובקי להיות אצל סידור הגט. כר' אחאי דהוה ממונה אגיטי [גיטין ד"ה ב']. וזה מפני חומר עניינו משום דבקל יוכל להתיר אשת איש לעלמא. אבל עכ"פ אין זה חובה המוטלת על הרב שיתעסק לראות בחנם בגט שיתן פלוני לאשתו. והרי גם שכר הזיה וקידוש דאסור. ואפ"ה שכר טרחת הבאה ומלוי שרי [כש"ס]. וכ"ש שהעדים מותרים ליטל שכר. דהרי אוסרים א"ע לישא הגרושה. ואפילו הם כהנים. עכ"פ מדמתנין עמהם שכשיקלקלו הגט בחתימתן ישלמוהו בעבור זה מותרים ליטל שכר [כאה"ע ק"ל]. ורתוי"ט כתב ג"כ בשם תשובות הרשב"א. דדוקא בנוטל שכר להעיד עדות שראה כבר. אבל לילך ולראות מעשה גט וקידושין וחליצה מי יכריחם לעשות זה בחנם. ותו דגם בדיין. דוקא בלא הוקבע לכך לעולם. י"ל דאסור ליטול שכר בעד דיניו. אבל מי יכריחו להתרצות להיות קבוע בדבר זה לעולם. בחנם. ודאי בכה"ג רשאי להתנות בתחלה שיהיה לו בעד גט וחליצה כך וכך. דזה לא שכר הדין הוא. רק שכר בעבור שהתרצה להיות קבוע לדבר זה לעולם. ועת לעשות לה' הפרו תורתיך. דאל"כ לא ימצא מי שיתרצה להיות קבוע לענין זה בכל שעה. אמנם לפע"ד עכ"פ אין מן הראוי להכביד על הבריות יותר מדאי בכל עניני קיום התורה והמצוה. שהוא תכלית כל הבריאה [כע"ז ד"ג א']:
2הכי אמרינן בש"ס. וק"ל דלפי מ"ש רש"י ור"ב דהקונה ממנו תבואה מעשרו דמאי משמע לא דחשוד להפריש המעשרות ורק שאינו נותנו או מוליכו לירושלים. אלא דחשוד שלא להפריש המעשר כלל. א"כ טפי הו"ל לש"ס למנקט דחומרא דמעשר הוא שחייב על טבלו מיתה. משא"כ שביעית. אם חשוד בעבודח קרקע. אינו רק בלאו. ואם חשוד בסחורה. אינו רק לאו הבא מכלל עשה. ואם חשוד לאכול ספיחין. אינו אסור רק מד"ס [כרמב"ם פ"ד משמיטה]. ובשלמא לרמב"ם [פ"י ממאכלות ה"כ] דאין טבל במיתה רק בטבול לת"ג ולתרומות מעשר והודה לו הראב"ד שם. א"כ בטבל של מעשר שני אינ במיתה. אבל לר"ן [נדרים דפ"ד ב']. דכל טבל אפילו של מעשר עני הוא במיתה. א"כ כ"ש טבל של מעשר שני. מדיש בו קדושה. ק' שפיר דהו"ל למנקט הא. אמנם באמת לא ידענא מה הכריח לרבינו רש"י ולהר"ב ז"ל הבא אחריו. לפרש דמיירי שחשוד שלא להפריש. ולמה לא פירשו באמת שחשוד להפרישם ולא לעשות עמם כדינן. וכדמשמע פשטותה דש"ס. דקאמר דבעי חומש. משמע שכבר הפרישו ולא מביאו לירושלים מדטריחא ליה. וצ"ע: