בועז על משנה גיטין ח

1ואילה"ק בשניהן יכולין לשמרו כאחת למה מגורשת ואינה מגורשת הרי אכתי אגידה ביה. י"ל דוקא בשחוט שבגט עדיין בידו ממש [שם] , או בשמונח קצת ממנו עדיין בד' אמות שלו, מחשב אגידה ביה. משא"כ הכא שאין הגט אגוד ביה רק מדאינה יכולה היא לשמרו בלתי סיועת אחר, לא מחשב אגידה ביה, דהרי יכולה לשמרו בסיועת אדם אחר שאינו בעל. אמנם ק"ל, ל"ל דנקט כלל ברישא קרוב לו, דהיינו שיכול הוא לשמרו, דמדהיא אינה יכולה לשמרו, מה לי שיכול הוא לשמרו. וראיתי שגם רש"ל דקדק בזה. ותי' דר"ל שהוא יכול לשמרו לבד והיא רק עם אחר. ותמוה, דהדברים בעיון מעט הם שניהן יכולין לשמרו לתוס' הנ"ל. ותו דמה יענה רבינו לאידך מ"ד בש"ס, דפי' קרוב לו היינו בתוך ד' אמות שלו, דק' נמי מה מהני שהגט תוך ד' אמות שלו, כיון דעכ"פ אינו בתוך ד"א שלה. ולפע"ד מסוף הסוגיא דקאמר כל שקרוב לה מלו והוא יכול לשמרו ולא היא, אינה מגורשת, מזה מוכח דלמ"ד דקרוב דמתניתין היינו שמירה, ה"ק קרוב לו שהוא יכול לשמרו אף שהגט מונח באמת קרוב לה רק שאינה יכולה לשומרו, אבל בלא היה הוא שומרו, אף שגם היא אינה שומרתו, כיון שמונח בד' אמותיה, א"צ דעתה בשמירתה. ולאידך מ"ד דס"ל דקרוב דמתניתין היינו הד' אמות, ה"ק קרוב לו תוך ד' אמותיו אף שהיא שומרתו רק שהוא חוץ לד' אמותיה אינה מגורשת. מיהו לי"א [ח"מ ר' ס"א] דבמתנה ומכר, במשומר בדעת נותן או מוכר סגי, שפיר נקט מתניתין רבותא אפילו משומר הגט לבעל אפ"ה לא מהני בגט. אמנם ק"ל למ"ד בש"ס דמחצה על מחצה היינו ששניהן עומדין וד' אמות בין זל"ז, ומקשי תו ולחזי הי מנייהו קדים. וכ"ת דאתו תרווייהו בהדדי, והא א"א לצמצם. ותמוה וכי נמי אפשר לצמצם דאתו תרווייהו בהדדי. אכתי אגידה ביה. ואת"ל דבאמת הוה מצי לאקשויי הכי, רק דמקשי לפי מה דקיי"ל דלא כריה"ג [יבמות כ"ח ב'] דבכה"ג גם בידי אדם א"א לצמצם. או כמו שתירץ י"נ הרב מהו"ר וואלף צעמפלבורג נ"י דלפמ"ש תוס' בכורות [די"ז ב'] קו' הש"ס הוא דדוחק לאוקמה מתניתין בדבר שאינו מורגל, שהזדמן שבאו שניהן בב"א. עכ"פ מה קושיא דאי אפשר לצמצם, דלמא באמת מה"ט מגורשת ואינה מגורשת, משום דמה"ט ספיקא היה. ונ"ל דהכי מקשי, דעכ"פ היכי נקט מתניתין לישנא דמחצה על מחצה, הרי מדמוקמית לה שעומדין תוך ד"א, משמע דאילו היו ביניהן ח' אמות מצומצמת מגורשת, והרי לישנא דמתניתין דנקט מחצה על מחצה משמע אפילו בכה"ג מגורשת ואינה מגורשת [וזה כעין תי' תוספות ד"ה והא. ואפשר דהיא היא, וגרסינן בתוס' תחת מלת כגון מלת כיון ודו"ק]. או נ"ל דהכי מקשי, בשלמא אי נימא דאפשר לצמצם, להכי שפיר בסיפא בחוב שקרוב למלוה וללוה, שניהן קנוהו כב' אוחזין בטלית ויחלוקו. אבל הרי קיי"ל א"א לצמצם, וא"כ ספיקא הוה, ואמאי יחלוקו המע"ה. אמנם הקשוני דמה מקשי הש"ס והא א"א לצמצם. נימא דמיירי שעמד שם אדם אחר קודם שבאו האשה והבעל תוך ד"א, וכשבאו הלך משם אותו האיש, נמצא שקנו האיש והאשה הד' אמות כאחת. והן אמת יש קצת ראיה לזה [מב"ש קל"ט סקכ"ג]. אמנם לפע"ד לא נראה כן, דהרי כיון דאין לאיש ההוא שום שייכות בקניית הגט, לפיכך אפילו עומד שם אותו האיש עדיין, קנתה האשה הגט בתוך ד' אמותיה מטעם חצר משעת ביאתה לשם. תדע, אילו נתן ראובן לשמעון מתנה שמונח תוך ד"א בסימטה, דפסקינן [בח"מ רמ"ג כ"ב] דקנה, דוכי ס"ד שבאר. עמד שם אדם אחר בצדו, שיעכבו הלה מלקנותה. מיהו אפילו נימא כרבינו ב"ש הנ"ל שיעכב הלה שלא תקנה האשה בד' אמותיה הגט, אפ"ה הבל יפצה פיהם בקושיתם, דעכ"פ כשחזר והלך אותו האיש, קנה למפרע האיש או האשה משעת ביאתם לשם. תדע, דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שיקנו ד"א דלא ליתי לנצויי [כב"מ ד"י ע"א] הרי בר"ה מצוי כך זה הולך וזה בא ודחקו ועיילי לסימטא, ואכתי אתו לאנצויי. אלא ש"מ דדמי קניית הד' אמות לאחות אשה דמתלי תלי וקאי [יבמות דל"ב א'], ולשבועה שלא אוכלנה [שבועות דכ"ז ב']. וכל זה לפי טעותם, אבל האמת יורה דרכו. דאע"ג דקאים האי גברא התם, קנו הד"א לאיש ולאשה בדבר שאין לו שום שייכות להאיש ההוא: