בועז על משנה כלים כא
בועז על משנה כלים · Boaz on Mishnah Kelim 21
Open in the reader →1כך פירשו רבותינו. ותמהני א"כ מ"ש מחוט הנ"ל. הרי שניהן אינן עשויין לקיימן. ותו למה נקרא זה כפול. ול"מ היה נ"ל. דכפול שע"ג ארגמן. הוא נמי חוט כברישא. רק דברישא. מדלא תפרו ממעל לארגמן רק דרך ארעי שלא יתלכלך הארגמן שתחתיו. והרי כשיגמור אריגת הבגד יסירו מעל הארגמן. להכי אין האורג תופרו רק לאורך או לרוחב הציור. כדי שיתכסה רק ציור הארגמן שתחתיו. משא"כ כשתופרו כדי ליפות הציור שיברק צבע הארגמן מבין החורים שבין חוט לחוט שתפר כמציץ מן החרכים. ומתכוין לקיים החוט שתפר ממעל לארגמן. אז דרכו לתפור החוט ממעל להארגמן שתי וערב. ומניח ריוח בין חוט שתופר לחוט שבצדו. ועי"ז יהיה כעין חרכים קטנים בין החוטין. ומדתפרו שתי וערב. שפיר נקרא מה"ט כפול ומדעשאו לקיימו כך. שפיר הו"ל חבור. וכן משמע מהרמב"ם הכא. וגם מחיבורו (כלים פ"כ הט"ו):
2וא"ת ממ"נ מאיזה מקום יבוא טומאה לכאן. הרי חוט אמק"ט (כלעיל סי' י"ד) והפיקה אפי' הוא של מתכות אמק"ט (כפי"א מ"ו). י"ל דהא דאמרינן לעיל דפיקה אמק"ט. היינו באינה מחוברת לכוש ברזל. משום שאינה כלי כלל. דאפי' כפשוטי כלי מתכות אינו נידון. וכמו שפירשנו שם בס"ד. אבל הכא מיירי במחוברת להכוש. ואז שפיר מחשבה כלי. וא"ת עכ"פ מ"ש פיקה מאימה ואשוויי' שאינן חיבור להצמר והחוטים שע"ג. י"ל הנך תמיד אינן מכוסים לגמרי מהדבר הכרוך עליהן. משא"כ הכא בפיקה הרי מיירי שכולה מכוסה מהחוט הנטווה הכרוך עליה. ומה"ט בכובד עליון וכו' דג"כ אין מכוסים אינן חיבור להחוטים:
3וא"ת ומי עדיפי הנך ממקל שתחבו ארעי בקורדם. שאע"ג שאינן מיוחדין להיות יחד. אפ"ה בשעת מלאכתן הוה חיבור זל"ז (כפ"כ מ"ג). וגם בל"ז ק' הכא. הרי כל המחובר לטמא טמא (כפי"ב מ"ב). וי"ל דהתם בשעת מלאכה תחוב המקל מהודק מאד בהקורדם. כדי שלא ישמט בבקעו בו. אבל הכא גם בשעת מלאכה אינן מהודקין אהדדי. ומה"ט לא חשיב כמה כלים שבעגלה פשוטה. דחשיב להו לעיל (פי"ד מ"ד) והיינו משום דהנך דהתם רפויין ביותר בהעול טפי מהנך דהכא. ולא ס"ד שיהיו חיבור להעגלה. וכ"כ לא חשיב התם כמה כלים שבעגלת המחרישה דחשיב להו הכא. ה"ט משום דהתם לא חשיב רק כ"מ שבעגלה משא"כ הנך דהכא כולם כלי עץ הן. מיהו כל זה כששני הכלים הן ב' אברים של כלי שמהודקין זל"ז או לא. אז דוקא במשמשין זל"ז הו"ל חיבור. אבל כשב' הכלים הן שניהן בגוש עץ א'. אז אפילו אין משמשין זה לזה. כשנטמא א' נטמא חבירו. וכב' קערות החקוקין בשולחן (פ"ב מ"ז):