בועז על משנה אהלות י

1וא"ת בשלמא במשנה א' שיש טע"ט בארובה פתוחה. י"ל שמשם יוצא הטומאה ומדיש שם מקום לטומאה לצאת. אין אומרים דסופה לצאת דרך הבית. אבל הכא וכ"כ לקמן במשנה ה' דאין בהארובה טע"ט שתצא משם הטומאה א"כ ראוי שהבית יהיה טמא. מדאין דרך לטומאה לצאת רק דרך הבית (וכלעיל פ"ג מ"ז) בביב שתחת הבית. ואין ביציאתו טע"ט. דכשהטומאה תוך הביב הבית טמא. מדסוף טומאה לצאת דרך הבית. י"ל דאע"ג דגם באין הטהרה תחת אהל המת מטמאינן הבית החיצון כשסוף טומאה לצאת שם (כרש"י עירובין סח"א) זהו דוקא כשעכ"פ מונחת הטומאה תחת קרוי ואפילו באין האהל ההוא טע"ט (כפ"ד מ"א). אבל כשהטומאה מונחת תחת אויר רקיע. או שיש אויר רקיע מפסיק בין הבית שהטומאה בתוכו ובין בית החיצון. בכה"ג לא שייך לומר גבה סוף טומאה לצאת. דכבר היא מוצאת. ואדרבה זו הכנסה היא. ואע"ג דהכא שאין על הטומאה אויר טע"ט. ע"כ שתצא הטומאה דרך הבית. י"ל דדוקא כשאין אויר כלל להוציא הטומאה דרך שם פליגי רבנן על ר' יוסי (פ"ד מ"ב). א"נ אף כשיש לחלול שהטומאה בתוכה פתח פחות מטע"ט מן הצד. נמי פליגי רבנן ארבי יוסי [כביב טע"ט שאינו פתוח טע"ט לחוץ (פ"ג מ"ז)]. אבל כשיש אויר ע"ג הטומאה. אע"ג שאין האויר ההוא פתוח טע"ט. גם רבנן מודו לר' יוסי דיכול להוציאו שם לחצאין או לשרפה במקומה. אפילו כשהטומאה גדולה מטפח. וכעין זה תירץ רטו"ז (יו"ד שע"א ס"ד וע"ש). א"נ דההלממ"ס כך הוא דסוף טומאה לצאת ואמ"ט רק כשהטומאה מונחת בהאהל שהפתח בו. ותו נ"ל דאפילו למהרא"י (בפסקיו סימן כ"ד) דכשמת בעיר אין הכהנים רשאין לצאת דרך שער העיר אף דרחוב שאינו מקורה מפסיק. אלמא דלא מהני הפסקת אויר הרקיע. י"ל דאפ"ה לא תקשי ליה משנתינו דמי לא מצי איירי הכא שהארובה סמוכה לפתח הבית. ואין תקרת הבית מפסקת בין ארובה לפתח הבית:

2כך פירשתי על דעת הרא"ש ע"ש. ול"מ היה נ"ל דלר' יוסי נמי דוקא בשגוש הטומאה הוא ב' זיתים ומונח ממנה תחת הארובה זית א'. וזית הב' תחת המעזיבה טמא. ולר' יהודה אפילו ביש בה מקצת שכנגד הארובה כזית נמי מטהר נגד הארובה. ואע"ג דברישא (במשנה ב') בכזית טומאה נגד הארובה. קאמרינן דרק הבית טהור דמשמע ודאי דעכ"פ תחת הארובה נגד הטומאה טמא ולא פליג ר' יהודה. י"ל התם אין קצת מגוש הטומאה תחת המעזיבה. משא"כ הכא שיש קצת ממשות הטומאה תחת המעזיבה. אמרינן דשדינן לכולה טומאה כאילו היא תחת המעזיבה שהיא עיקר הבית. והו"ל כשאר התפשטות הטומאה שאינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. ואשכחן דכוותה לעיל (פ"ו מ"ג) דבטומאה תוך הכוחל מחציה ולפנים. הו"ל כמונחת בבית והבית טמא והעומד למעלה מהטומא' טהור. ה"נ הכא בארובה שדינן להטומאה כאילו מונחת בהבית. והעומד למעלה מהטומאה כנגד הטומאה טהור. אע"ג שהטומאה מונחת בתחת הארובה. רק דבכותל שם סגי בחדא לטיבותא שמונחת בחציה שלפנים. אבל הכא צריך ב' לטיבותא שאין בהארובה טע"ט. ויש קצת מהטומאה תחת המעזיבה אז לבד שדינן הטומאה כאילו כולה תוך הבית שהוא העיקר. וזהו סברת ר' יוסי דפליג:

3והא דלא נקט הכא כלעיל נתן רגלו. נ"ל דה"ט משום דלעיל כל מה דבעי תנא לאשמעינן הוא רק דע"י הדבר שנתן על הארובה עירב הטומאה למטה. והרי בזה אין חילוק בין שהדבר שנתן הוא מק"ט או לא. דכולן מערבין הטומאה למטה. דהרי גם דבר שאמק"ט נעשה אהל (כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ) להכי מדכולן שוין בזה. ניח"ל טפי למנקט שנתן רגלו משום דרגל מצוי בעלייה. אבל הכא דמיירי מדין עלייה ובעי לאשמעינן בהסיפא דהדבר שנתן בהארובה חוצץ. והרי זה אינו רק כשהדבר שנתן אמק"ט. דכל המק"ט הרי אינו חוצץ בפני הטומאה להכי נקט הכא ברישא ההיפוך דהיינו שמק"ט:

4מיהו בנתן רק בארובה התחתון. לא אמרי' גוד אסיק. ונהוי כמונח בב' הארובות (וכלקמן במשנה ו') ליתא דלא שייך לומר גוד אסיק. רק כשדפנות הכלי התחתון ניכרין ומופרשין יפה ומכוונים נגד חלול הארובה שלמעלה (ועי' סוכה דד"ב). משא"כ הכא שתחוב הכלי בארובה התחתונה והרי חשבינן לה כאילו היא מחוברת עם מעזיבה התחתונה ואין כאן מחיצות הניכרות. ולהכי בכה"ג רק הבית כולו טמא. ובעלייה רק נגד הארובה טמא מדאין הדבר שהניח בהארובה התחתון חוצץ דהרי מק"ט (וזה דלא כהר"ב הכא):

5וא"ת א"כ למה לא נקט תנא הכא בין בין כברישא. דהיינו שנתן כלי שאמק"ט בארובה התחתון ובעליון. וכלעיל סימן כ"ח. דהרי לפי דברינו דינו שוה לאילו נתנו גם בארובה א' כברישא. י"ל דה"ט משום דא"כ לא הוה מצי תו למנקט ממנו ולמטה וכו'. דהרי בכה"ג לא ידעינן על איזה מב' סתימות הארובה קאי מלת ממנו. וטפי הוה שייך למתני אז. אין טמא אלא תחתון וכדקתני במשנה ה'. והרי גם אי הוה נקט הך לישנא. לא יהיה הדין אמת כשהניחו בעליון ולא בתחתון דהרי בכה"ג לא לבד החדר התחתון טמא אלא גם העלייה. והרי לישנא דבין בין משמע גם בשהניחו רק בעליון וכלעיל סימן כ"ח. להכי נקט תנא סתמא כדי שיהיה הלשון מסודר על אפניו:

6וא"ת כאן ולעיל במשנה ב'. דמי גרע המקום שתחת הארובה כשהטומאה שם. מביב (ספ"ג) דאמרינן דכשאין הביב פתוח טע"ט והטומאה שם יוצאת הטומאה מהביב להבית. וכ"ש דהול"ל כן הכא כשהטומאה תחת הארובה שהבית טמא דהרי הכא גם ב' האוירין מעורבין. י"ל דהכא מדאין אהל ע"ג ב' האוירין הו"ל המקום שתחת הארובה כאילו מונחת הטומאה ברה"ר דלא נטמא ע"י שאוירו מעורב עם הבית ע"י פתח הפתוח בבית. מדלא שייך כלל אויר רשות הרבים לאויר שבבית. מה שאין כן ביב חלק הבית הוא (ועי' מ"ש בס"ד לעיל סימן א'):

7תמוה דלפי דברי רבותינו דר"ל שנכנסת ויוצאת מהארובה ברווח. א"כ בסיפא שגבוה מהארץ טפח איך באה הטומאה מתחתיה להבית. הרי יש אויר מגולה בין הקדירה לשפת הארובה. ובטומאה לא אמרינן לבוד. וכבר נתלבטו במשנה זו כל רבותינו המפרשים. והגאון רב"א זצוק"ל הגיה כל המשניות וכתב דצ"ל שפתותיה נוגעות. אולם אם מלכא אמר עקר טורא ופורץ גדר ועושה לו דרך אין הדיוט כמוני רשאי לילך אחריו. ובני הגאון מוהר"ר ברוך יצחק שליט"א בעודו בוצין בונין מקטפא ידיע. בילדות בחרותו תירץ דהאי אין הוא כמו אם. ואשכחן דכוותה (בהר"ן שבועות הפקדון דש"ג). אולם לפעד"נ דמלת שפת דנקט הכא. אין ר"ל צדדים החיצונים של שפת הקדירה. ונוגעים בארובה. אין ר"ל שאין שפה החיצונה של הקדירה נוגע בפנימית השפה של הארובה. אלא ר"ל שאין חוד העליון של שפת הקדירה נוגע בתחתית שפת הארובה רק שכשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה יהיה חיצונית שפת הקדירה סמוכה ותכופה לפנימית שפת הארובה ותשאר הקדירה תחובה תוך הארובה. תדע דבתוספתא ליוצאת בארובה ברווח עולה והולכת קרי לה ובמשנתינו אין שפתותיה נוגעות קרי ליה ש"מ דהיא היא. ושאין שפתותיה נוגעות בארובה דמשנתינו היינו שהחוד העליון של שפת הקדירה אינה נוגעת בתחתית שפת הארובה כלפי בית. וראה דבמ"ז דשם אין הכוונה על חוד השפה. רק על צד החיצון של הכלי קאמר תנא שאם תעלה היא נוגעת וכו' ודו"ק. וא"ת עכ"פ נהווי האויר פחות מטפח שתחת הקדירה כהאויר פחות מטפח שתחת המגדל שבבית. דכשהטומאה שם הבית טמא משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית (כפ"ד סוף מ"א). י"ל דשאני התם דהטומאה מונחת תחת התקרה שמאהלת ג"כ על חלול הבית ושפיר שייך לומר דכמונח בבית דמי. אבל הכא נהי דאי"ל דכיון שאין בחלול הארובה פ"ט לא אמרינן גוד אסיק. ונמצא שיש אויר ממעל להטומאה. ליתא. דהרי לקמן (רפי"א) חזינן דגם כשיש רק סדק בתקרה אמרינן בקנה המונחת כנגדה למטה גוד אסיק. עכ"פ כיון שאין טע"ט אויר תחת הקדירה ודאי לא אמרינן גוד אסיק. א"כ הטומאה מונחת תחת אויר ולא תחת תקרה שמחובר לתקרת הבית ובכה"ג לא אמרינן דכמונח בבית דמי. ובאמת ברישא לא נ"מ בהא מידי דבין כך ובין כך כיון דעכ"פ הטומאה רצוצה היא תחת הקדירה בוקעת וכו' ורק משום סיפא נקט הכי. דביש משולי הקדירה לארץ רווח טפח אז אם כשתעלה יהיה שפת הקדירה נוגעת בתחתית שפת הארובה כלפי קרקע הבית. הו"ל הקדירה כנוגעת בתקרה. מדאינה מכוונת ממש נגד חלול הארובה. ולהכי בכה"ג אם הטומאה בבית אין הקדירה מצלות על שבתוכה רק כשאין הרחק טפח בין שפת קדירה להמעזיבה (וכמש"ל בס"ד במחצצים סימן ב'). אבל במכוונת ממש לכרוחב חלול הארובה נחשבה הקדירה כאילו תחובה בארובה. ומצלת אשלמעלה עם דפנות אהלים. והן אמת שהר"ש דחה פי' זה בב' ידים. מדנקט במתניתין בסיפא בטומאה בתוכה או ע"ג הכל טמא. והרי בתוספתא קאמר באופצת וגבוה טפח. אם טומאה ע"ג או בתוכה רק כנגדה עד לרקיע טמא. ותמהני דהרי ע"כ הך דתוספתא משבשתא היא. דהרי כשהטומאה בתוכה נטמא הכ"ח. וכל כלי טמא אינו חוצץ ונעשה אהל לטמא אבל לא לטהר. א"כ טומאה שבתוכה בקע לתחתיה והו"ל אהל לטמא להביא הטומאה מתחתיה גם להבית. אע"כ שיש כאן חסרון הניכר בתוספתא. וכך צ"ל בתוכה או ע"ג כנגדה עד לרקיע הכל טמא וכן הוא הגירסא הנכונה בתוספתא שעם פי' טהרת קודש מהגאון רב"א זצוק"ל. וה"פ אם טומאה ע"ג עד לרקיע אז הכל טמא. ולרבותא קמ"ל רקיע ודו"ק:

8אמנם להר"ש והר"ב דמוקי לה שתחתית המשקוף מכוון ממעל להקדירה. מה"ט הוצרכו לפרש הכא שרק בטן הקדירה הוא תחת המשקוף ולא פה הקדירה. תמיהני כיון שאין שפת הכלי כלפי שפת המשקוף היאך אפשר לומר גוד אסיק דאין אומרין כן רק במכוון שפה נגד שפה. וגם לא ידענו מה הכריח לרבותינו לפרש כן: