בועז על משנה אהלות יז

1ולרבינו הרא"ש והר"ב מלת במורד נמשך למטה. ור' יוסי בין במורד ובין בשוה פליג את"ק וה"ק במורד פליג ת"ק ור' יוסי. וה"ה בשוה. רק דר' יוסי גזר הא אטו הא. אבל במעלה וכו'. ותמהני דא"כ מ"ש דנקט תנא פלוגתייהו רק במורד. ובשוה לא הודיענו תנא כלל מה דינו. והרי היה מסתבר לחלק בין שוה למורד בין לת"ק ובין לר' יוסי. לומר דדוקא במורד מצרכינן ק' על ק' לת"ק או קי"א לר' יוסי. הא בשוה די למר ולמר בפחות. או נימא הא בשוה יהיה דינו כמעלה. וכדאמרינן בקידושין (דה"ב) דבכל דוכתי דסתרו אהדדי דיוקא דרישא וסיפא. אמרינן נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא. אבל לדידן שהלכנו בעיקבות פי' הרמב"ם י"ל דמדנקט תנא סתמא. משמע ודאי דבכל גווני מיירי:

2והא דשיערו חכמים בכרשינין. היינו משום שגרעינין שלהן עגולין קצת להתגלגל בתנועה מועטת דרך הנקב שבשולי הבורך משא"כ שאר זרעונים וגרעיני תבואה שאינן עגולין. אין דרך לזרען דרך הבית קבול של הבורך. שאף שתתנועע העגלה ישארו מונחים במקומן. ולכן דרך להפיץ גרעינין שלהן במלא חפניו. בהלוכו אחר עגלת המחרישה (כישעיה כ"ח פכ"ה). וגם קטנית לא נקט תנא. דמדהן סגלגלים מאד. גם הם אין דרך לזרען ע"י בית קבול של בורך. דמדהן עגולין מאד. גם בלי תנועת עגלת המחרישה ישמטו לחוץ הרבה בפעם א'. ורק כרשינין שהן רק עגולין קצת. ולפיכך רק ע"י תנועה נופלין דרך החור שבבורך. ולהכי רק הן לבדן זורעין בבורך:

3מיהו בננער תוך ד' אמות מהקבר נראה דעת הר"ש והר"ב דלא מהני. ונ"ל טעמייהו. דכל ד' אמות סביב לקבר כקבר דמי (כסוטה מא"א). ותו דלעגלת המחרישה צריך רווח ד' אמות (כהר"ב כלאים פ"ד מ"א ופ"ב דב"ב מי"ב) ולהכי משום דכשכל העגלה עומדת תוך ד' אמות מהקבר. ודאי לא מהני ניעור. דהרי עדיין נוגעת במקום הקבר. ורק משום לא פלוג גזרו לעולם בהנך ד' אמות:

4ולפ"ז בעשאו שליח לחרוש שדהו אז נטמא השדה. דלא עדיף משוגג דמסתמא קנסוהו. כדקנסו בחורש בשוגג בשביעית (כתרומות פ"ב מ"ג). אע"ג דשביעית בזה"ז נמי מדרבנן (כסנהדרין כ"ו ע"א). ובכל ענין קנסא לא שייך אין שליח לדבר עבירה.

5ומ"ש הר"ש והר"ב שלא קנסו לכותים. ר"ל משום דכל גזירת טומאת ביה"פ הוא רק מדקנסוהו שביזה המתים דאסור לחרוש ע"ג קבר (כמגילה כט"א) או דטעם הקנס מדמרבה טומאה בא"י (וכמש"ל סימן כ"א) ולהכי אף שאינו רואה עצם במקום הלוכו. נטמא ההולך שם. ולפיכך הכותי לא יחשוב זה לקנס. דהוא עצמו אינו נזהר בד"ס. ולאחרים לא יגלה זה. דלא קפיד אלאו דלפני עור לא תתן מכשול (כחולין דף ה' ע"ב):