בועז על משנה פסחים ה

1ולא שייך בהא אי עביד לא מהני. דכל שחטאו מצד דבר אחר, ולא בהמעשה גופי', לא אמרינן דלא מהני כמו השוחט בשבת ויו"כ דשחיטתו כשירה [ועי' ח"מ ר"ח בסמ"ע ורט"ז שם]. אב"י כיוון ע"ר שליט"א למהרי"ט בתשו' [ח"א ס"ט]. אולם תוס' כאן כתבו דלהכי כשר הפסח מדלא שינה עליו הכ' לעכב. אולם תמהני איך נשמט מרבותינו הירושלמי שהביא רמל"מ [פ"א מק"פ ה"ה], שכ' דכשר משום דזבחי קריא רחמנא. והרי מהך ירושל' מוכח דסברא דמהרי"ט ליתא דא"כ ל"ל קרא דזבחי. וגם לרבעתוס' ק' דע"כ בכה"ג א"צ דלשני עליו הכתוב, דאל"כ ל"ל קרא. וצ"ע: השבתי לבני המאה"ג החרוץ שליט"א, אתה בעל החץ, בעל כנפים כנץ, מתחת פטישך זה יצא גץ, שלא יבעירני ולא יזיקני ופרחי נץ וגם הנה העץ. לא לדידי ק' ולא לרבעתוס' ולמהרי"ט ק' מירושל' זה שהבאת. דהן אמת שרמ"ל פי' הירושל' כמו שכתבת. אולם, לחולדה הדרה בעקרי הבתים כמוני, דרך אחרת בירושלמי הנ"ל. דכוונת חזקי', דלעולם הפסח פסול, דלא כרב שמואל. ואפ"ה לקה מדקראו הכ' זבחי. למימרא דאף שנפסל, זבחי מקרי דללקי עלה. ועתה ננפח בידן דאזלה לה קושיתך כאזלא גירש וכפירושי זה מסתבר. כדי שיהיו דברי חזקי' כדברי ר' מנא, דשניה ס"ל שפסול. והן אמת שגם רבעתוס' בתמורה ד"ד ב' פי' הירושלמן כרמ"ל הנ"ל. אולם כבר ידעינן דלאו כל דברי רבעתוס' בכל דוכתי בחדא מחתי מחתינהו. ואולם תירוץ ריב"א בכאן דלהכי כשר מדלא שינה עליו הכתוב לעכב לא אכחד ממך בני בבת עיני שליט"א, שאזני כגדי מסנקא, צר כקופא דמחטא מלמיעל פילא לתמן. הן דבריהם הקדושים אלו. דלפע"ד נראה דדוקא בכל עשה שבקדשים צריך הכתוב לשנות דלעכב [כתוס' מנחות ל"ח א'] משא"כ בלא תעשה א"צ הכתוב לשנות, דבל"ז מעכב, דכל מילי דאמר רחמנא, ל"ת אי עביד לא מהני, והכא הרי ל"ת הוא. ואגב אודיעך, דלפי סברתינו במלתא דא"ר ל"ת מתורץ אצלי קושיא עצומה במנחות [נ"ג א'] דמקשי רבינא, ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא עלי' בלאו ואיפסולי לא מפסיל עכלה"ק, ותמוה הרי קיי"ל כרבא, דכל מלתא דא"ר וכו' לא מהני. ולפי דרכינו ניחא, דכיון דהיכא דלא מפסל מצד המעשה בעצמה, רק מצד ד"א לא הוה בכלל כל מלתא דא"ר וכו', א"כ מכ"ש התם דלא צותה תורה כלל שלא נקריב מנחה מחומצת. רק שלא נחמיצנה, א"כ הו"ל כלאו דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז ב"צ, דלא ס"ד שיפסלו מהקרבה עי"ז:

2ושאר כל הזבחים, כ' הר"ב דכתיב זבחי. וכ' עלה הגאון הגדול מהו' עקיבא שליט"א וז"ל. תוס' יומא [כ"ט א'] הקשו, הא בלא"ה פטור, דהקרבן פסול מדשחטו בזמן פסח דהוא אחר תמיד הערבים. ותי' דעשה דהשלמה רק לכתחילה ובדיעבד כשר הקרבן. ותמיהני הרי זמן פסח לאחר חצות ובשחט הפסח קודם התמיד כשר, א"כ מה קו', הרי י"ל דמיירי דאם שחט שאר זבחים אחר חצות קודם התמיד על חמץ אצטריך קרא לפטרו. וצ"ע, עכלה"ט. אמר המחבר גם אני ת"ל כבר הרגשתי זה בפירושי לעיל כ"ז. אמנם לפע"ד יש להצדיק רבעתוס'. דס"ל דבשחט שאר זבחים אחר חצות קודם התמיד, לא אצטריך תנא לאשמעי' דפטור, דהרי אפי' תמיד ששחט אחריהם על החמץ ליכא דמחייב רק ר' יודא, ורק משום דכתיב זבחי המיוחד. אע"כ דמיירי בשחטן לאחר התמיד, וסד"א דחייב מדשחטן בזמן פסח, דחייב ג"כ עליו בשחטו על החמץ. וכן משמע מלשונם, שכתבו בזמן פסח. ולהכי מקשו שפיר הרי בל"ז פטור מדפסולין משום עשה דהשלמה. ול"ל זבחי. אב"י אמנם תמהני ארבעתו' דלמא מיירי במחוסרי כפורים שמקריבין גם אחר התמיד [כפסחי' דנ"ט א']. השבתי לבני שליט"א זה אין במשמע בשאר כל הזבחים שאמרה המשנה:

3כך כ' רתוי"ט לרמב"ם, וכך נ"ל. ותוס' כתבו דטעמיי' דרבנן משום הסדקין שבין הרובדין דאשווי גומות וק"ל א"כ דאו' היא [כשבת דע"ג ב'] ופ"ר הוא, ולמה באמת הקילו הכהנים ולמה לא מיחו בידם חכמים אע"כ שהרובדין ישבו סמוכי' יחד בדוחק בלי סדק בין זל"ז. מיהו אי"ל לתוס' דעכ"פ הו"ל פ"ר דלא ניחא ליה דלערוך שרי אפי' לכתחילה (כמג"א שי"ד ס"ק ה') דא"כ למה באמת שלא ברצון חכמים היה אע"כ הוה ניחא להו בהפ"ר כדי שיתנקו הדמים שם יפה. ואילה"ק בין למר או למר הרי אמימר שרי זילחא במחוזא מדהי' העיר מרוצף באבנים [כשבת דצ"ה א'] י"ל דכבר תירצו תוס' שם ויש לחלק בין מרבץ הבית כי התם, למדיח ברבוי מים דוודאי עביד גומא, ועי' מ"ש בס"ד עירובין פ"י צ"ה]: