בועז על משנה שבת ה

1ונ"ל שזה אינו אותו לוד שבחלק בנימין (כמגילה ד"ד א'). שהיתה בגבול מערב א"י סמוך לגבול ח"ל (כגיטין רפ"א מ"א). ושם הי' ב"ד של ר"א (כסנהדרין דל"ב ב'). והיתה כמהלך יום מירושלים (כמעשר שני פ"ה מ"ב). ונקרא כעת המקום ההוא לאדא. אבל הך דהכא הרי אמרי' בגמ' שהוא חמרא לובא. וכ' תוס' דלובא הוא מצרים. ונקרא כ"כ בתנ"ך (דה"ב י"ב ג'. ונחום ג' ט') וכן עוד היום יש מדינה בדרומית מצרים שנקראת לִבְיֶען. והיא הנקראת לפנים לוד. וכן אשכחנא בישעי' (ס"ו פי"ט) ובירמיה (מ"ו פ"ט) וביחזקאל (כ"ז פ"י ול' פ"ה). וכן כתיב ומצרים ילד את לודים (בראשית י' פי"ג). ושם הי' מושב גזלנים (פסחים י"ב ב'). והיו אוכלים בשר אדם (כרש"י שבת ד"י ע"א). ולהם מכר א"ע ריש לקיש קודם שחזר בתשובה (כגיטין דמ"ז א'). אמנם אותו לוד שנזכר בתורה (בראשית י' פכ"ב) בבני שם. לוד שלישי הי'. באזיען הקטנה שנקרא כעת לידייען. והוא מח"ל:

2וכ' עלה הגאון הגדול מהו' עקיבא שליט"א וז"ל אבל לאו דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך. כ' תוס' דליכא רק במחמר בהמתו ואני מסופק אם נשים מצווין בשביתת בהמה. היכא דליכא משום מחמר. דהרי הוה רק עשה. ומ"ע שהז"ג נשים פטורות. ואף דחייבות בקידוש מהיקישא דזכור ושמור. י"ל דוקא קידוש. דהוא זכירה. אבל מ"ע דשבת י"ל דפטירי. וער"ן פ' כל כתבי. שכ' דכל מילי דשבת נשים שוין לאנשים. ועב"י ססרצ"א. וצ"ע לדינא. עכ"ל. אמר המחבר במחכ"ת הגאון הנ"ל אשתמיטתיה המשנה דשלהי פרקן מפרת שכנתו של ראב"ע. ודוחק לומר דלהגאון הנ"ל רק מדרבנן היתה אסורה. מלבד שזה דוחק גדול. דהרי דומיא דפרת איש נקט לה דאסור מדאורייתא. וגם הגאון הנ"ל לא התכוון לזה. מדלא הזכיר המשנה הנ"ל ולומר דהתם רק מדרבנן מיירי. תו ק' למה נרחיק הפלוגתות. דהרי לראב"ע ודאי שרי לגמרי אפי' לאיש (כפ"ב דביצה). וכן משמע נמי בירושלמי דפליג ארבנן ושרי לגמרי. וע"כ דס"ל כשמואל (שבת נ"ב א') דלנוי מותר לגמרי. וא"כ רבנן אף דס"ל כדקיי"ל (א"ח ש"ה סי"ז) דאף לנוי אסור מדאורייתא. עכ"פ איך יחמירו עוד דאף דבכל דוכתא לא מצינו שהחמירו באשה בעשה שהז"ג. הכא גם באשה החמירו. זו פלוגתא כפולה ורחוקה היא. ותו דא"כ כשלא מחה בה למה נקראת על שמו. שיהיה שקול כאילו הוא עצמו עשה כן. הרי בדידה הוה רק מדרבנן. ובדידיה אסור מדאורייתא. ואיך יוציאו לעז על אותו צדיק שחטא בכפל. ואף דבירושלמי י"א דשל אשתו היתה. לפ"ז י"ל דמה שקנתה אשה קנה בעלה. עכ"פ בגמ' דילן משמע טפי דשל שכנתו ממש היתה ואי לא פליג הירושלמי אגמרא דילן אפשר שאח"כ נשאה. וגם להך ירושלמי לא התכוון הגאון הנ"ל. דהרי לא זכר המשנה כלל. ותו ק' למה באמת ראב"ע לא מחה בה. דאף דלדידיה שרי. הרי יחיד ורבים הלכה כרבים. ואי"ל משום דראב"ע גם הוא מפי רבים שמע. ומה"ט לא חזר בו (כעדיות פ"ה מ"ז). ליתא. דאדרבה משם ראי' דרק הוא בעצמו מה"ט לא חזר משמועתו. אבל לאחר אסור לעשות כיחיד נגד רבים. דהרי עקביא קאמר התם לבנו אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובים. מוטב להניח דברי היחיד ולעשות כמרובים. אע"כ דידע שלא תשמע לו. ולהכי לא אמר לה ולא מידי. דבכה"ג ס"ל דאפי' בדאורייתא א"צ למחות. דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין (כביצה ד"ל ע"א). ואפשר דראב"ע ורבנן פליגי בפלוגתא אי תוכחה עד נזיפה או עד הכאה (כערכין דט"ז ב'). רק מדשתק הנשיא לא היה בידם למחות כלל. ויהיה איך שיהיה הא תינח אי לרבנן שביתת בהמה של אשה דאו'. להכי קראוה על שמו דס"ל כדקיי"ל (א"ח תר"ח) דבדבר המפורש בתורה. אפילו בדידע שלא ישמע לו. אפ"ה מחויב למחות עד הכאה וקללה. אבל אי נימא דלרבנן אשה רק מדרבנן מצווה על שביתת בהמתה. א"כ למה קראוה על שמו. הרי גם לדידהו לא הי' צריך למחות. ככל מילי דרבנן או שאינו מפורש בתורה (כביצה הנ"ל ותוס' שם). גם בל"ז לא ידענא מה יכריחנו להוציא משנה דפרה ממשמעותא דכולא פרקן. דכולו מדאורייתא קמיירי. וה"נ באשה: