פירוש קצר על נדרים ב:ט

1בטובת הנאתו. שהרי לא אסר את הככר על אחרים. ועיין בבה"א.

2זה וזה וכו'. מפני שאין מעילה אלא בהקדיש ממש.

3והלה נוטל ואוכל. פיסקא ממשנתנו (ספ"ד) שהתירה למדיר להפקיר מאכל אם אין לו למודר מה יאכל, והם שניהם בדרך.

4ר' יוסה אומ' וכו'. צ"ל: אוס', אוסר (כמו שהוא בכי"ע ובקג"נ), מפני שקדם נדרו להפקרו, והוא סובר שאין הפקר יוצא מידי רשות המפקיר כל זמן שלא זכה בו אחר, ואם המודר זוכה בהפקר הרי הוא כמקבל מתנה ממנו. אבל אם הפקיר את נכסיו ואח"כ הדיר את חבירו, מותר המודר לזכות מן ההפקר, מפני שלא היתה דעת המדיר להדירו מנכסיו שכבר הפקירן, אעפ"י שהם עדיין ברשותו.

5כשם ששניהן וכו'. כלומר, שותפין שנדרו הנאה זה מזה, עיין במשנתנו רפ"ה. ועיין בבה"א.

6ראוי להדיר וכו'. צ"ל: רגיל להדיר וכו', כמו שמעתיקים הראשונים, עיין בבה"א.

7של עולי בבל. ואם שנים הדירו הנאה זה מזה מותרים ברחבה זו.