ברית משה, מצות לא עשה א:יח
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 1:18
Open in the reader →1ואשה בודאי מוזהרת על לאו זה אפילו לפום הני שיטות הנ"ל דסברו דלא יהי' לך הזהיר על המחשבה והוי לאו שאין בו בו? מעשה ולפי גירסת רש"י תמורה ב' ע"ב דהקישא דר' יהודא אמר רב השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה לא אמרינן אלא בלאו שיש בו מעשה אבל בלאו שאב"מ לא והלח"מ פ"א מהל' תמורה הכריע בדעת הרמב"ם שג"כ גורס כגירסא זו עי"ש ולפי"ז נ"ל בס"ד דגם לרבינו צ"ל כן כיון דבמל"ת שמ"ה הביא ג"כ גם הטעם דלוקה על לאו דתמורה אף דהוי לאו הניתק לעשה משום דהוי לאו ששוה בכל דאפילו אחד מן השותפים או מי שהמיר בקרבן צבור לוקה והעשה אינה שוה בכל ע"ש וא"כ גם על רבינו קשה קושיות הלח"מ הל' תמורה כמו שהקשה על הרמב"ם אע"כ צ"ל דגם רבינו גורס כגירסת רש"י כיון דאותה הכרעה שכ' הלח"מ אליבא דהרמב"ם יש לנו גם אליבא דרבינו כמובן, ועי' בנר מצוה סי' ג' אות ל"ז שכ' וז"ל ויעיין בספר יבין שמועה שאחר שפלפל בחכמה בדברי הלח"מ כתב לכן יראה לענ"ד כי הרמב"ם סובר דאשה אף דעבדה תמורה אינה לוקה וכי קתני במתניתין אחד אנשים ואחד נשים לא קאי אלא ארישא דהכל מתפיסין בתמורה אבל לענין מלקות אשה לא לקה משום הכלל שבידינו דלא השוה אשה לאיש לעונשין אלא בלאו שיש בו מעשה כו' עכ"ל ואפילו לפי הכלל זה ג"כ דבר פשוט אצלינו דגם אשה מוזהרת על לאו דלא יהי' לך אף דהוי לאו שאב"מ דכיון דעל מצות עשה דאנכי ד' אלהיך אשה ג"כ מצוה דהוי מ"ע שלא הזמן גרמא וכמ"ש הדבר המלך ז"ל על התרי"ג מצות שער א' פ' א' וז"ל וזאת המצוה אנכי ד' אלהיך אפילו נשים חייבין ואין למצוה זו הפסק כל ימי חיינו והעובר עלי' אינו בכלל ישראל כו' עכ"ל וכיון דאנכי ולא יהי' לך בדבור אחד נאמרו כמ"ש הגמ' מכות כ"ד אנכי ולא יהיה לך מפי גבורה שמענום וכ' רש"י שם בשם מכילתא דכתיב אחת דבר אלהים ושתים זו שמענו ועי' במד' רבה יתרו פרשה כ"ח סי' ד' ובמד' תנחומא שם שכתבו הכל בבת אחת וגם הסדר משנה על הרמב"ם הל' יסוה"ת פ"א הל' ו' כתב שמובא בכמה מדרשים כי אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו, וכיון דבדבור אחד נאמרו א"כ ממילא שפיר י"ל דכמו דנשים מצווין באנכי כמו כן מצווין בלא יהיה לך וכמ"ש הגמ' שבועות כ' ע"ב דמשום דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו ע"כ אמרינן כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה עי"ש תוס' ד"ה כל שישנו דלחומרא מקשינן וא"כ בלאו זה דלא יהי' לך ג"כ אמרינן כן, ואפילו לפי תירץ השני של התוס' שם דסברא למידרש קרא מסיפא לרישא ג"כ דבר פשוט אצלינו דנשים מוזהרת בלאו זה. דבקהלת יעקב ז"ל בתוס' דרבנן אות א' סי' ה' כתב דאפילו ישראל דפלח לע"ז הרי הוא כב"נ ואמרינן גביה דיש שליח לדבר עבירה כמו גבי ב"נ והביא ראי' ע"ז מגמ' ע"ז דף נ"ג דכי עבדו ישראל את העגל גלו אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו עכו"ם שליחותיהו דישראל עבדי והנר מצוה ז"ל סי' הנ"ל אות ט' כתב דהכי יש להוכיח מהרמב"ם פ"ב מהל' עכו"ם הל' ה' ממ"ש ישראל שעבד ע"ז הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו וא"כ י"ל דלפי מה שכתבנו מחודש ז' דר' יוחנן סובר דב"נ מוזהר על המחשבה ג"כ ובב"נ עכצ"ל דאין חילוק בין אשה לאיש לענין אזהרת ע"ז דהא דלא מופקדה בת נח על דינין היא משום דכתי' מיד איש ודרשינן ולא מיד אשה כמ"ש הגמרא סנהדרין נ"ז ע"ב אבל בע"ז דליכא דרשה למעט בת נח בודאי דגם בת נח מוזהרת דל"ל דגם בע"ז איכא שום דרשה למעט בת נח דא"כ אמאי לא הקשה הגמ' שם אימא בת נח שעבדה ע"ז לא תהרג כמו שהקשה הגמ' אימא בת נח שהרגה אימא בת נח שזנתה עי"ש אע"כ דדוקא על הני הקשה הגמ' משום דכתיב איש ואיכא למימר למעט אשה אבל בע"ז דליכא שום דרשה למעט ע"כ לא הקשה הגמרא מע"ז כלום וא"כ בודאי דבת נח מוזהרת על ע"ז וממילא לר"י גם על מחשבת ע"ז מוזהרת וא"כ בהנ"ל בשם הקהלת יעקב דישראל דפלח לע"ז הרי הוא כב"נ גם אשה כשפלחה לע"ז במחשבה הרי היא ג"כ כבת נח וא"כ ממילא מוכח אליבא דר"י דאשה מוזהרת ג"כ על לאו דלא יהי' לך אפילו לפום תירץ השני של התוס' דשבועות הנ"ל כמובן: